Sweet Dreams - Narry

6

רק בגלל שאני אוהבת אותכןןןן

~~~~

אז להעביר פתקים היה הקטע שלהם.  הדרך שלהם לדבר, לשחרר כל מה שהם סוחבים, בין אם זה היה עצוב, מצחיק, שמח או סתם שאלות.  הם דיברו על משפחותיהם. הם דיברו על החברים שלהם. הם דיברו על עברם ועל עתידם. הם דיברו על כל הבעיות (לא משנה כמה גדולות או כמה קטנות) שצצו בחייהם, ועזרו אחת לשנייה דרכן עד שנעלמו. 

הארי מעולם לא הרגיש כל כך קרוב למישהו.  הוא הרגיש שהוא יכול לספר לנייל הכל והילד לא ישפוט אותו כלל, דבר שמעולם לא עשה. 

מדהים להפליא איך מישהו יכול להיכנס לחייך ולשנות אותו. הבלונדיני היפה הזה, שהארי אף פעם לא ידעה על קיומו, פשוט הגיע משום מקום והשתלט על חייו. 

הוא השתלט על דעתו 24/7 ולקח את ליבו יחד איתו.

הארי חושב שזה היה גורל.
הוא חושב שזה הגורל שחיבר אותם בכיתה. 
הוא חושב שזה הגורל שגרם להם להיפגש. 
הוא חושב שזה הגורל שגרם להם להעביר פתקים הלוך ושוב ולא לעשות גיאומטריה כפי שהם אמורים. 

זאת הייתה התחושה שאתה מקבל כשפגשת מישהו כל כך אמיתי ואתה פשוט מרגיש כל כך מחובר אליו. אתה לא צריך לקבל את ההרגשה הזו רק עם בן זוג מאהב או רומן. 

אתה יכול להרגיש מחובר מאוד לחבר הטוב ביותר או לבן משפחה.

הארי תהה איך זה יהיה להיות החבר של נייל. 

להחזיק את הגוף הקטן הזה בגוף הגדול שלו ולנדנד אותו לצד וצד כשהם עומדים בחיבוק, או לעשות כפיות איתו בצורה מושלמת כשהם שוכבים. 

להיות מסוגל לנשק את השפתיים המושלמות האלה מתי שהוא רוצה. 

להיות מסוגל לקרוא לו בשמות כמו לאב, בייבי, סוויטי, יקירי(דארלינג), החצי השני שלי.  כי הארי אכן הרגיש שלם איתו. 

הוא הרגיש שנייל משלים אותו. 
אלוהים, זה באמת נשמע כאילו הם יוצאים, כשהוא אומר שהוא משלים אותו. 

אבל כך הרגיש הארי באמת,
ואינו יכל לשנות את איך שהוא מרגיש.