קמתי בבוקר צחצחתי שיינים התלבשתי והתארגנתי, לקחתי את התיק הכבד שלי, ראיתי את המגירה בסלון פתוחה. התקרבתי אלייה לאט לאט, ראיתי את התמונה של אמא שלי. הרגשתי דקירה בלב כשראיתי אותה עם אבא שלי, אם אפשר לקרוא לו ככה בכלל.
דמעותיי עלו והרגשתי שאני עומדת להתעלף, לקחתי את עצמי ביידים
וזרקתי את התמונה באגרסיביות. רצתי לבית ספר, עם דמעות בעיינים.
נכנסתע לשער ומישהו שם לי רגל, כמובן. זה היה לואי טומלינסון, הוא הבריון של השכבה. אני שונאת אותו.
קמתי מהאדמה עם רגל מדממת, לא נתתי לזה חשיבות והמשכתי ללכת. נכנסתי לבניין של הבית ספר וראיתי שכולם מתלחששים בניהם ליד הלוקרים. מבפנים, אני רוצה להשבר. אבל אני לא מראה את זה, עשיתי להם אצבע שלישית. לכל אחד ואחד, חשבתי לשנייה מה יקרה אם יהיה לי חיים נורמאלים. אם יהיה לי בן זוג, או הורים אפילו חברים רק אחד מהם היה מציל את חיי.
היידהההה פרק שניייי
