בין מסדרונות התיכון, כולם מתוייגים, יש את הספורטאים החתיכים, הבנות היפות והפופולריות, המתבודדים, ועוד כל מיני סוגים.
לואי בכל יום הוא מישהו אחר, בכל בוקר המצב רוח שלו משתנה, היום הוא החליט להתבודד.
למה? הוא לא יודע. זה מרגיש מתאים.
הארי תמיד משתייך לספורטאים, אך לפעמים הוא מסתכל על הילד עם העיניים הכחולות, זה שכל יום הוא מישהו אחר, הוא מתמלא קנאה למראה מלא השלווה שלו,
כי לא אכפת לו מה חושבים, לא אכפת לו עם מי הוא יהיה, או עם מי הוא ידבר, אכפת לו מעצמו. והארי מעריץ אותו על כך.
ההפסקה הגיעה ואיתה ההחלטה של הארי לנסות להשתנות.
"אתה בא לשבת איתנו הארי? הבלונדינית מיא' שמה עליך עין." ג'ק אמר וקרץ
"לא הפעם." הוא קבע, והלך לחפש את הנער עם העיניים הכחולות,
הוא מצא אותו יושב מתחת לעץ כלשהוא, קורא ספר,
"היי, אפשר לשבת?" הוא שאל
לואי הרים את פניו והופתע, הוא בהחלט לא נראה מסוג האנשים שמנסים להתחבר איתו, אבל הוא חייך ופינה לו מקום לצידו,
"בטח."
כעבור שנתיים:
"כולם צריכים להשתנות וללכת אחריי הלב שלהם, לא כך לו?" הארי שאל ונתן לו נשיקה על הראש שהמשיך ללטף את שיערו,
לואי פתח את עיניו ונתן להארי נשיקה עדינה על שפתיו,
"מי כמוך יודע..."
