5.

299 19 12
                                    


נ. מ. אנבת'

יצאנו לדרך במהירות, ניקו פרסי ואני רכבנו על פגאסוסים בדרך למחנה של הדגים סוסים האלה.

לא הפסקתי להעיף מבט אחורה, הרגשתי שיעבור הרבה זמן עד שנראה שוב את מחנה החצויים

"אנבת' יהיה בסדר" ניקו אמר.

"איך אתה כזה בטוח?" שאלתי.

"אני לא אבל זה מה שאני מעדיף לחשוב" הוא ענה.

ואז את שארית הדרך העברנו בשתיקה.

* * * * * * * * * *

"אני מקווה שזה יעבור בסדר" פרסי אמר כשהגענו.

חייכתי חיוך מעודד, בפעם הקודמת הם לא הסכימו לפגוש את פרסי אבל הפעם אין לנו ברירה.

"אני רק אניח את זה כאן" ניקו אמר "איך אנחנו מתכוונים לנשום תחת המים?".

פרסי צחק "זאת הסיבה שאתה איתי, די אנג'לו, אם הספקת לשכוח, אני בן פוסידון".

נכנסו למים ופרסי יצר סביבי וסביב ניקו בועות אוויר ואז צללנו למעמקים.

אחרי כמה זמן הגענו למחנה שלהם והתחלנו לחפש מישהו שיוכל לעזור לנו.

"אין כאן אף אחד" ניקו רטן
"מי אתם?" שאל מישהו מאחוריו.

כולנו קפצנו, זה לא היה צפוי.

"אני פרסי ג'קסון" פרסי מיהר להציג את עצמו.

הדג סוס מיצמץ "אתה לא אמור להיות כאן".

"אני יודע" פרסי ענה מהר "אבל זה מקרה חירום".

הדג סוס נאנח וסימן לנו לבוא בעקבותיו.

הגענו למקום שהזכיר את הביתן הראשי במחנה החצויים ושם ראינו עוד חבר'ה דגים סוסים.

הצגנו את עצמנו וסיפרנו להם על כל הימים האחרונים.

"אנחנו חייבים כל עזרה שנוכל לקבל" פרסי אמר "אנחנו נשמח אם תעזרו לנו".

חייכתי, למרות כל מה שפרסי ואני עברנו הוא עדיין כזה מנומס, אני מתה עליו.

הדגים סוסים הנהנו
"אנחנו נעזור לכם".

פרסי חייך בהקלה, העזרה שלהם באמת יכולה להציל אותנו.

"בזמן שנאסוף את הלוחמים שלנו, יש כאן מישהו שרוצה לפגוש אותכם" הם אמרו לנו.

הם הובילו אותנו החוצה

"אבא?" פרסי התנשם.

כשפרסי ומגנס נפגשיםWhere stories live. Discover now