אתה הכל בשבילי

למה?

₪נ.מ טים₪

"זה כל כך מעייף" נמתחתי במקומי

"אתה יושב כל היום ומקליד במחשב? מזה אתה מתעייף?" תיאו גיחך

"אולי העובדה שלא ישנתי בלילה מוסיפה לזה" חיוך קטנטן עלה על פניי

"כן אולי" תיאו גילגל את עיניו כשחיוך על פניו "עכשיו לך להכין לעצמך קפה, השקיות שיש שלך מתחת לעיניים ענקיות ושום מייקאפ לא יסתיר אותם"

חיוך עלה על פניי, קמתי ממקומי והלכתי למטבחון הקטן שבהמשך המסדרון, החיוך שעל פניי נופל במהירות שבה עלה, אם תיאו רק היה יודע על הכתם הצבעוני שאיתר את גשר אפי שהמייקאפ כן הצליח להסתיר, הכנתי לעצמי כוס קפה בשקט, מסתכל מחוץ לחלון הגדול, השמיים כבר התחילו להחשיך ומנורות הרחוב הפיצו את אורן

"אתה יודע שאתה יכול לצאת מוקדם אם אתה רוצה" 

סובבתי את ראשי כששמעתי את קולו של ג'ונתן

"אם אתה עייף אתה לא חייב להכריח את עצמך להישאר פה" הוא נשען על השיש לידי

"ואם אני ביקשת ממך לא לדבר איתי אתה יכול לכבד את זה" הרמתי את כוס הקפה שלי והסתובבתי מתכוון להתרחק ממנו

"היי, אני פונה אלייך בתור הבוס שלך אוקי?" הוא תפס בידי ונשך את שפתו התחתונה "לך הביתה לישון"

"אני לא צריך את הטובות שלך, אם כולם נשארים גם אני אשאר" אמרתי בקול קר, לא מסתכל על פניו כששפתיו האדומות קראו לי בגירוי

"טומ-"

"אל תקרא לי ככה" צחקתי בכעס "מרים את פניי אליו ומלקק את שפתיי "אין לך שום זכות לקרוא לי ככה"

"באמת? אתה הולך פשוט להכחיש את כל מה שעברנו ביחד?" הוא הסתכל לתוך עיניי

"מה עברנו ביחד בדיוק? אני התאהבתי בך, אתה התאהבת בי, אבל לא היה לך מספיק אומץ ליצור איתי קשר" חיוך עצוב עלה על פניי בזמן ששיחררתי את ידי מאחיזתו"ואני חיכיתי שתיצור איתי קשר, חיכיתי במשך פאקינג ארבע שנים וכלום אני חיכיתי בזמן שאתה הזדיינת עם אייבי והכנסת אותה להריון"

"אני ואייבי מתגרשים" הוא אמר בקשיחות

"מה אני יכול להגיד לך ג'ונתן?" צחקתי והרמתי את ידי לצדדים "מזל טוב עכשיו אני צריך לחזור לעבוד"

"הצוואר שלך" הוא חזר להישען על השיש

"מה?" כיווצתי את גבותי בבילבול

"אם אתה.. נמצא עם הפרטנר שלך לא כל המשרד צריך לראות את זה ביום שאחרי, תסתיר את הסימנים שעל הצוואר שלך" הוא הסתכל בקרירות לתוך עיניי

הרמתי את ידי במהירות לצווארי, מעביר את אצבעותיו עליו ומסתכל על הרצפה

"יום טוב שיהיה לך ג'ונתן" אמרתי בשקט לפני שיצאתי במהירות מהמטבחון