"מאל!!" אני חצי רצה (הרצון שלי) וחצי הולכת (החוקים) לכיוון חדרו תוך כדי נפנוף נמרץ במכתב שבידי.
אני פותחת את דלתו בתנופה בלי לחכות לתשובתו, ותופסת אותו שם חולצה (אני מסתובבת במהירות עם גבי אליו) הוא מסמיק כמו עגבנייה "אלינה!!" הוא גוער בי. "סליחה, סליחה, אבל תראה מאל!" אני מסתובבת בחזרה, מניחה שהוא הספיק כבר לשים חולצה, והוא לא. ואומרים שלבנות לוקח זמן להתלבש. פפפ. אני מתעלמת מחזהו החשוף וניגשת אליו (הוא שם חולצה), "קיבלתי מכתב." אני אומרת בהתרגשות "כן, שמתי לב" אומר מאל במעט כעס המהול בהומור.
"לאלאלא, אתה לא מבין. קיבלתי מכתב" אני אומרת בהדגשה. "אני מבין טוב מאוד. האופל סוף סוף נענה להזמנתך להצטרף אלינו בארמון, משירותו הצבאי." אני מהנהנת בחיוך "ויותר מזה, הוא בא היום!"
מאל נראה פחות נרגש ממני. "לאלא, תרגיע את עצמך" אני אומרת בסרקזם ובחצי חיוך.
"אני חייבת לרוץ- ג'ניה אמרה שתקלע לי צמות כמו בנשף האחרון, באתי רק להראות לך" אני מחבקת אותו חיבוק מהיר, וצועדת בנמרצות לעבר היציאה. "אלינה-" מאל מתחיל לומר בטון רציני. "כן..." אני מסתובבת אליו. מבטו קופץ לרגע למכתב שבידי "לא משנה. נתראה בערוכת ערב" הוא מחייך אלי "נתראה" אני משיבה לו, וחוזרת לריצה-הליכה שלי לכיוון חדרי. אני קוראת בקול את המכתב תוך כדי הליכה נמרצת.
"אלינה היקרה" אני מתמוגגת מהפתחיה ומסתחררת במקום, ממשיכה ללכת.
"זמן רב שלא עניתי למכתבייך, ואני מצטער על כך מעומק ליבי" אני מחייכת חיוך ענק "לאחרונה הבנתי שלא ביקרתי זמן מה" נו באמת. זמן מה. הוא לא ביקר כבר עשר שנים!! אני חושבת לעצמי "את משפחת המלוכה ואת הארמון הקטן, ואשמח לבוא לביקור, או לשהיה יותר ארוכה. אני מקווה שאצליח להגיע ביום השביעי בשבוע שלפני נשף חילוף העונות" אני מחייכת לעצמי
"בברכה, האופל" אני מחייכת ומצמידה את המכתב ללבי. כבר שנים שאני כותבת לו- מאז שגילתי הכוחו הוא ההפך מכוחי ורק עכש-"את מצטטת אותי?" את זרם מחשבותיי הבלתי פוסק, קוטע קול עמוק המגיע מאחוריי. אני מסתובבת, ונתקלת באופל. הוא גבוהה ממני, אך אין זה מיוחד- אני ממש נמוכה. הוא עוטה קפטה בצבע שחור אטום, עליה רקומים סילסולים וכו' בחוט אפור כהה ושחור. רק אדם אחד בכל המדינה עוטה כזו קפטה, כך שאני מניחה שזה באמת הוא. המכתב נופל מידי באיטיות, ואני ממהרת להרימו, ולהישיר מבט לאופל, שמושיט לי יד ללחיצה. לרגע מוחי לא מצליח לעכל שזה באמת הוא- ואני ממהרת להושיט לו את ידי. "אלינה סטראקוב- המוארת" אני מוסיפה את התואר שניתן לי בידי המלך עצמו. "האופל" הוא אומר בחצי חיוך ועיניו מנצנצות בצחוק.
"משום-מה הייתי בטוחה שתגיע בערוכת הערב, ותהיה לך כניסה מגניבה ודרמטית כזו... ולא סתם... ככה" אני בקושי מספיקה לחשוב את המילים והן יוצאות לי מהפה. אני מכסה את פי בידי. עיניי נפערות. "את יודעת מה?" הוא אומר, וחיוך מתפשט על פניו "בואי נלך על זה. אני אכנס בדרמטיות, ואת תהיי היחידה שמבינה מה הולך".
אני מהנהנת, חצי בשוק. "נתראה בערוכת ערב" הוא מחווה לי קידה בסרקסטיות, ואני חוזרת על המחווה, למרות שאני בטוחה שהיא יצאה לי יותר מגושמת משלו. "נתראה" אני מוסיפה, אך הוא כבר בדרכו לצד השני של המסדרון. אני רצה לחדרי לספר לג'ניה על מפגשי הראשון והקצר עם האופל.
------------------------------
אז- יש מיליון ואחד פרטים מדהימים בסדרה המדהימה שנקראת צל ועצם, ואני לא מצליחה לזכור את כולם בכל רגע נתון, כך שאמח שתתקנו אותי אם תמצאו פרטים שגויים.
*שאר הפרקים יהיו (כנראה) יותר ארוכים.
**בתמונה אני אשים כל מיני תמונות שקשורות לסדרה.
(:
GLVDA
YOU ARE READING
צל ועצם- הסיפור שלא קרה
Fanfictionאז בעיקרון, ראיתי שיש רק ספר אחד על צל ועצם, והוא אפילו לא היה סיפור!! (אני לא מתכוונת להעליב, הוא ממש נחמד). אניווי, הייתי כזה למה לא? אלינה ומאל לא מספיקים להתחבא (...) ובודקים אם היא גרישה. מגלים שהיא זמנית השמש, ומגלים שמאל הוא מגביר. רוצים לק...
