הצילו

בחניון מתחת לקניון

הלכתי ברחוב מבית הספר וחשבתי איפה יכול להיות המעיל שלי שאיבדתי

חורף, קר בחוץ, אני צריכה את המעיל

הוא צפר לי

"היי ילדונת, מה את עושה בחוץ?" הוא חייך "כנסי ותתחממי"

נענעתי בראשי והמשכתי בדרכי

הוא בא מאחורי ותפס אותי "את לא רוצה שאמא שלך תחשוב שאת לא מנומסת נכון?" הוא לחש והכניס אותי למכונית

היה חימום בפנים אבל עדיין רעדתי

עכשיו זה לא היה מהקור

זה היה מפחד

הוא עצר את המכונית בחנייה ריקה מתחת לקניון הגדול

הוא הזיז את הכיסא שלי לאחור וגהר מעליי

עכשיו זה קורה

עכשיו זה קורה שוב

למה?

למה זה קורה?

למה דווקא לי?

למה דווקא ממנו?

הוא, שסמכתי עליו

הוא, שהביא לי גלידה כשנפלתי במגרש המשחקים

הוא, ששמר עליי כשאימי ואבי החורג היו עסוקים

הוא, שעכשיו הסיוט הכי גדול שלי

הוא, שעכשיו דוחק את עצמו אליי, מתי הוא הספיק להוריד בגדים?

למה אני לא מתנגדת?

כבר לא חם בתוך האוטו, עכשיו קר

אני רועדת

הוא מחייך "קר לך? אני אחמם אותך" ונע מהר יותר

למה אני לא מתנגדת?

אני מנסה לדבר אבל אני נחנקת מאיברו שנדחף אל פי

הוא תופס בשערי ומושך

למה אני לא מתנגדת?

הוא מסיים את ענייניו ומושיט לי מגבת קטנה "אמא שלך תשאל שאלות" הוא קורץ "אנחנו לא רוצים את זה"

למה לא התנגדתי? למה קפאתי?

הוא מוריד אותי ליד הבית ומושיט לי את המעיל

''השארת אותו אצלי" הוא חושף שניים "ותזכרי-אף מילה''

אני מהנהנת והוא נוסע

למה הנהנתי?

למה לא התנגדתי? למה קפאתי?

אני נכנסת הביתה

"היי דריוש" אמא מחייכת חיוך גדול בזמן שהיא מערבבת כף עץ גדולה בסיר מרק

"אבא שלך נוסע מחר לכמה ימים מטעם עבודה ואני אצטרף אליו, נעשה ערב בנות כשאחזור?"

אני מהנהנת

"דוד גריי יש מור עלייך, הוא יבוא מחר אחרי הצהריים"

תעשי משהו דריה

תגידי משהו דריה

תגידי משהו דריה

תגידי משהו דריה

תגידי משה-

"אמא" אני נושמת "אני צריכה לספר לך משהו על דוד גריי"

אמא מקמטת את מצחה ומפסיקה לערבב "כן חומד? מה יש?"

"הוא" אני נחנקת "הוא" אני מנסה להוציא את המילים

אמא מנענעת את ראשה "כשתדעי תבואי" והולכת

אני מנגבת דמעה

למה אני לא מספרת לה?