טריגר | 16+
ישיבת הצוות הסתיימה, שחור השיער היה האחרון שיצא מהחדר הגדול, קול טריקת הדלת שברה את הדממה המעיקה שאפפה את המקום. הוא הילך במסדרון שאורכו הרגיש אין סופי וקד בנימוס לאנשי צוות רנדומליים שנתקלו במבטו מבלי הפלית המעמדות שלהם. תחת זרועו הימנית צ'רטר שחור ובכיס החלוק הלבן שהתנפנף תוך כדי הליכתו עט כחול.
"בוקר טוב דוקטור" אחות בלונדינית במדים תכולים בירכה את פניו כשעבר ליד עמדת מחשב ניידת, "בוקר" הוא חייך בחביבות, "אתה מתחיל ביקור עכשיו?" האחות הנמוכה שאלה והוציאה מכיס מכנסי המדים דף שהיה מקופל לארבע. "כן.. נתחיל מחדר שמונה עשרה" שחור השיער הנהן בראשו והחל לפסוע לנקודת ההתחלה של ה'מסע' להבוקר.
האחות הנמוכה נכנסה ראשונה לחדר המבוקש, מסיטה את וילון המיטה הראשונה שמלכתחילה היה מעט פתוח וזזה הצידה, נותנת לרופא המטפל את מלוא המקום לו היה זקוק בעת הביקור. "מה שלומך גברת קים?" שחור השיער התעניין בשלומה של המבוגרת ששכבה מבלי תזוזה על המיטה החשמלית עם פנים נפולות, הוא שלח מבט קצר למוניטור שצפצף בקצב אחיד וכיווץ את גבותיו.
הרופא הצעיר חיטא את כפות ידיו בחומר ורדרד שהונח בצד המיטה והביט לצדדים, "אין בן משפחה?" הוא הפנה את שאלתו לאחות שמיהרה לבדוק במחשב ידע אחר קרובים. "טאהיונגי" קולה החלוש והשבור של המבוגרת גרם לשניים להפנות את תשומת ליבם אליה. "ט-אהיונגי" היא חזרה בקושי רב ובנשימות כבודות.
"מי זה טאהיונג?" הרופא הצעיר הביט בעיניים של המבוגרת וחיכה לתשובתה בקוצר רוח, לב זה לא צוחק. המטופלת התקבלה לאשפוז ליל אמש לאחר שביקרה בקופת החולים הקהילתית והתלוננה על כאבים חזקים בחזה שהתבררו לאחר מכן כהתקף לב קל. "אני צריך בן משפחה" הרופא הצעיר חזר על בקשתו, מלחיץ מעט את האחות הנמוכה שעברה על הדיווחים ממשמרת קודמת.
"מצאתי" הבלונדינית קראה בהתלהבות, "קים טאהיונג - נכד שמתגורר איתה". "תשיגי לי אותו.. אני חייב לדבר איתו על סבתא שלו" שחור השיער הזעיף פנים, רוצה 'לתפוס שיחה' עם בן המשפחה היחיד שכנראה מזלזל בסבתו ואינו נוכח בשעה שזקוקה לו. הוא לקח נשימה עמוקה כשהמבוגרת חזרה בפעם השלישית על שמו של הנכד אך הפעם הרימה באיטיות את ידה והצביעה אל מחוץ לדלת החדר.
"אווו!" הוא פער את עיניו בהפתעה כשזיהה דמות יושבת על ספסל מרופד שמוקם בצד המסדרון והשקיף ישר לכניסת החדר. "טאהיונג?" הרופא הצעיר שאל את המבוגרת, מקבל הנהון ראש לחיוב ומבט רך. "סאנה" הוא קרא בשמה של האחות, "גשי בבקשה אל הבחור הזה.. אני חושב שזה טאהיונג". "כן דוקטור" הבלונדינית חייכה, מסרה לידיו את המבחנות בצבעים הנדרשים לבדיקות דם שגרתיות, ויצאה מהחדר.
"קים טאהיונג?" היא פנתה לבחור שנראה בשנות העשרים המאוחרות, "אדון קים?" היא חזרה על דבריה אך הפעם בקול רם יותר, שמה לב ליופי הנדיר של האחד שמולה. טאהיונג לא שם לב שקוראים בשמו, באוזניו היו אוזניות בלוטוס ומלא הריכוז שלו הופנה למסך המחשב הנייד שהונח על רגליו ששימשו כשולחן עבורו.
אפור השיער הרים את עיניו בהפתעה כשראה יד מנופפת מול עיניו, הוא הוציא אוזניה אחת והחזיק אותה בידו, "קראת לי?" בלבול ניכר בקולו. "כן" היא העבירה יד בשערותיה הבלונדיניות, "הדוקטור רוצה לדבר איתך על גברת קים", "בטח" הוא ענה, נעמד על רגליו במהירות, מקפל את המחשב ומחבק אותו קרוב לבטנו הרזה.
"חיפשת אותי דוקטור?" אפור השיער נכנס לחדר והניח את המחשב על כיסא פלסטיק לבן שהיה שם. הרופא הצעיר סיים למלא את חצי המבחנה האחרונה בנוזל האדום, הוציא את המחט מזרועה הרפויה של המבוגרת והצמיד גזה למקור ניקוז הדם. "כן, קים טאהיונג" שחור השיער הרגיש חסר מילים כשהפנה את מבטו לבחור ששיחק עם ידיו בלחץ, הנכד המפוקפק שונה בהרבה מהטיפוס שהרופא הצעיר חשב שיש לו להתמודד איתו.
"דבר ראשון, מה שלומך?" קולו של הרופא הפך רך בקיצוניות מה שגרם לאחות לפלוט גיחוך פתאומי שרק הרע לאווירה המתוחה שהיתה, היא לקחה את המבחנות מידיו החסונות של הרופא ועברה למטופל השכן. "אני? טוב.." טאהיונג נשך את שפתו בלחץ, פחד חלחל לליבו מהדבר הבא שיצא מפיו. "יופי, זה חשוב" שחור השיער חייך ובחן את הבחור היפה שנראה מדהים על אף שהיה לבוש בבגדים פשוטים שכללו מכנס ג'ינס כחול בהיר וקפוצ'ון שחור.
"אני דוקטור ג'ון" הרופא הצעיר הציג את עצמו, "מה שלום סבתא?" טאהיונג קטע את דבריו, תפס בידיו של הרופא והביט עמוק בעיניו השחורות כמו הלילה. "גברת קים בסדר" הרופא אמר בקול רגוע והמשיך לאחוז בידיו החמימות של האחר, משהו בטאהיונג הזה גרם לו לרצות להגן עליו מכל רע שקיים בעולם.
"בקשר לכאבים, יש חשד שזה קשור ללב.. נערוך כמה בדיקות מקיפות ובינתיים היא תישאר באשפוז כמה ימים למעקב" דוקטור ג'ון סיכם את חוות דעתו הרפואית וליקק את שפתיו היבשות, "תהיה חזק טאהיונג". הבחור היפה חייך בהקלה למשמע הבשורות הטובות ולא ניתק קשר עיין עם האחר אפילו לשנייה, "כן דוקטור" הוא ענה בקולו נמוך שגרם לריחוף פרפרים בבטנו של הרופא הצעיר.
"לא אכפת לי להחזיק לך את היד כל היום אבל יש לי עבודה לעשות" שחור השיער רכן אל הבחור היפה ולחש לאוזנו בצורה שרק הוא ישמע. "מה? אה!!" טאהיונג שחרר את האחיזה מידיו של האחר והחליק את שיערותיו הארוכות לאחור, מרגיש מובך ממה שעשה ולחייו האדימו כליל. "חמוד" דוקטור ג'ון מלמל, תפס את הצ'רטר השחור בידו הימנית והמשיך למטופל השני.
"מה?" טאהיונג כיווץ את גבותיו כשניסה לקרוא את מבטה של סבתו האהובה אך ללא הצלחה.
▪︎▪︎▪︎
אתם לא יודעים כמה שאני מאוהבת בפאנפיק הזה!
תהנו :)
YOU ARE READING
Second x̷ | vkook
Fanfictionאני מצטער, לא על זה שאני אוהב אותך. אני מצטער, כי הבטחתי לך דברים שהשמיים הם הגבול. ▪︎יחסים בין בנים ▪︎טאהקוק ▪︎16+ ▪︎טריגר - אחריות הקורא!
