קרני שמש של שעות אחרי הצהריים המוקדמות חדרו דרך חלון חדר הרופאים של המחלקה בקומה החמישית ומילאו את החלל בצבעי שקיעה מרהיבים. "אאההה" שחור השיער מתח את ידיו לצדדים והמשיך לבהות על צילום רנטגן של אחד המטופלים שהוצג במסך המחשב. עוד מעט תגמר המשמרת שלו והוא ילך לנוח בביתו שנמצא לא הרחק מבית החולים.
טלפון חדר הרופאים צלצל פתאומיות, גורם לו לקפוץ על מקומו, הוא קם מהכיסא המשרדי השחור וענה לשיחה. "דוקטור ג'ון שם?" קולה החינני של סאנה נשמע מעבר לקו, "מדבר", "דוקטור התקשרו מהמעבדה וביקשו שתשים לב לתוצאות בדיקות הדם של גברת קים מחדר שמונה עשרה". "בסדר" שחור השיער השיב וניתק את השיחה.
"אוייששש" הרופא הצעיר הידק את שיניו, "לא טוב" היו המילים היחידות שהוא מלמל לפני שהמשיך להקליד במקלדת הוראות חדשות לאחות במשמרת הבאה בקשר למטופלת מחדר שמונה עשרה, מסתבר שהמבוגרת לא תעזוב את המחלקה בקרוב, לפחות לא במצב שהיא היתה לפני שאושפזה.
שחור השיער יצא מהחדר ונכנס לחדר ההלבשה שהיה סמוך לחדר הרופאים, הוא הוציא מתוך הלוקר הכחול שעליו התנוסס בגאווה שמו המלא את בגדי היום יום שלו ונעמד מול המראה הגדולה. בזריזות הוא שינה את לבושו ממכנס, חולצה עם שרוולים ארוכים בצבע טורקיז וחלוק הרופא הלבן שהיה מכופתר לאורכו בסדר מפליא למכופתרת שחורה ומכנס משובץ בגווני אפור, את נעלי הנוחות האורטופדים שהיו על רגליו הוא החליף למגפוני עור עם עקב קטן.
"צצצ'חחח ג'אאאון~" גבר ג'ינג'י בלבוש ספורטיבי נכנס לחדר בקולניות, "היי הוסוק היונג" שחור השיער לחץ את ידו עם הרופא התורן שאמור להחליף אותו ונתן לו חיבוק חברי. "אני אוהב את ריח הבושם שלך" הג'ינג'י אמר לאחר שהסניף את צווארו של האחר. "כבר יומיים המחלקה מלאה" הוא ציין תוך כדי שהתחיל לפשוט את בגדיו מעליו, חושף את גופו השרירי והבנוי.
"כן.. מעייף.." הרופא הצעיר הנהן בראשו והחליק את שיערו השחור לאחור, "אגב.. תוכל לשים עיין על המטופלת מחדר שמונה עשרה". "מישהי שאתה מכיר?" הוסוק שאל במבט תחמן והרים גבות כמה פעמים ברצף. "לא.. היא מטופלת קשה וצריכה השגחה מוגברת.. ציינתי את זה גם בתיק המטופל שלה" שחור השיער דיבר במקצועיות, מקבל "הא" קטן מהאחר. "יש עוד משהו מיוחד שאני אמור לדעת לגביה?".
שחור השיער נשך את שפתו, "במידה ותראה את הנכד שלה.. תגיד לו שילך לנוח בבית..". "ג'אאאון" הג'ינג'י חייך בממזריות, בדרך כלל הרופא הצעיר היה מאוד מקצועי וענייני כשהם דיברו על עבודה והבקשה השניה היתה חריגה מוחלטת ממנהגו. "תודה היונג" שחור השיער אמר בכנות תוך כדי שזרק את מדיו המלוכלכים למכולת כביסה שהונחה בצד, הוא אסף את חפציו ויצא, "משמרת קלה".
המעלית האחורית ששימשה לאנשי צוות בית החולים התמהמה מלהגיע והרופא הצעיר הרגיש שהעייפות מתחילה להשפיע עליו מההמתנה הממושכת, הוא לחץ על הכפתור פעם נוספת והלך שלושה צעדים לאחור, "דוקטור.. המעלית לא עובדת" בחור נמוך עם שיער ורוד ומדים תכולים העיר את תשומת ליבו. "אוו~ צודק" הוא גיחך, לא יודע איך לא ראה את האותיות הכתובות בגדול שחור על גבי לבן והודיעו על התקלה הזמנית.
השניים נכנסו לחדר המדרגות והחלו לרדת את חמשת הקומות בשתיקה, "מה שלומך ג'ימין?" הרופא הצעיר התעניין, "בסדר, תודה דוקטור.. ואתה?" ורוד השיער ענה, חיוך גדול התפרס על שפתיו וסומק קל עיטר את הלחיים השמנמנות שלו, ג'ון ג'ונגקוק היה ה'גבר האידיאלי' וגרם להרבה בחורים לפקפק במיניותם. "טוב" שחור השיער ענה במעט קרירות, מבהיר את הגבול.
"יום טוב" דוקטור ג'ון נפרד מהאח הנמוך כשהגיעו לקומת הכניסה, מקבל קידה מהאחר. בצעדים מהירים הוא חצה את אזור הקבלה, פנה לכיון היציאה ומשם לרחבת החניה. אורות הרכב השחור הבהבו מרחוק, מזכירות לו איפה החנה הבוקר את מכוניתו כשהגיע לעבודה. "פפפפ" גל ריח מתוק מחניק היכה באפו, על ספסל במרחק כחמישה מטרים ממנו דמות צעירה ישבה ושאפה את העשן המזיק לריאותיה. הוא לא יכל לעבור על זה בשתיקה.
"היי!!" הוא קרא תוך כדי הליכתו אל עבר הדמות הצעירה, "אתה לא צעיר מידי בשביל לעשן?", הבחור שישב על הספסל הוציא את הסיגריה האלקטרונית מבין שפתיו התפוחות, יוצר עננים אפורים שהתמזגו מהרה עם האוויר. "אוו! טאהיונג!" עיניו של הרופא הצעיר נפערו ולסתו נשמטה מעט. "דוקטור" אפור השיער חייך, הכניס את האלקטרונית לכיס הקפוצ'ון השחור ונעמד במרחק שני פסיעות מהאחר.
"אני בן עשרים ושש" טאהיונג גרד בעורפו במבוכה, "אתה בן גילי?!" הרופא הצעיר הביט עמוק בעיניים היפות של האחר והבעה מופתעת ניכרה על פניו, מה שלא היה חדש לבחור היפה, אנשים רבים טעו בחישוב גילו על סמך מראהו הצעיר. "כנראה" אפור השיער חייך ושפשף את רגלו בצורה מעגלית על האדמה היבשה.
"רוצה שאקפיץ אותך לבית?" הרופא הצעיר שאל, הוא דאג לבחור שמולו, בעיקר לאחר שידע על החמרת מצבה של סבתו המבוגרת, כדאי שיחזור לביתו לנוח ולצבור כוחות. "לא תודה, דוקטור" טאהיונג יצר איקס בעזרת ידיו והשפיל את מבטו, "אני גר בקצה העיר.. יש לי עוד עשרים דקות אוטובוס ישיר לשם וחוץ מזה אני לא יודע מה עם סבתא שלי". "תקרא לי ג'ונגקוק" שחור השיער הניח יד חמימה על כתפו השברירית של האחר, "גברת קים בסדר" הוא ביטל את דאגתו בנימת קול מרגיעה, "ואם תרצה.. אתה מוזמן לבוא אליי".
טאהיונג נשם לרווחה כששמע את חוות דעתו הרפואית של הרופא הצעיר, קולו הבטוח ומילותיו המשכנעות הטילו כישוף שגרם לאפור השיער לרצות לסמוך עליו בעצימת עיניים. בקשר לנסיעה? - לא היה הרבה מקום להתלבטות, ההצעה של האחר קרצה לו מאוד, הוא היה עייף רק מלחשוב על הדרך הארוכה שמחכה לו. "תודה דוק.. ג'ונגקוק", טאהיונג הרים את עיניו ופגש במבטו המרוצה של האחר שעשה זאת באמת מתוך דאגה, על אף שהיה צריך לשחק מלוכלך ולהאכיל אותו בשקר לבן.
▪︎▪︎▪︎
מה דעתכם?
YOU ARE READING
Second x̷ | vkook
Fiksi Penggemarאני מצטער, לא על זה שאני אוהב אותך. אני מצטער, כי הבטחתי לך דברים שהשמיים הם הגבול. ▪︎יחסים בין בנים ▪︎טאהקוק ▪︎16+ ▪︎טריגר - אחריות הקורא!
