הארי סטיילס , נער בן 16 אשר הגיע לבית הספר חדש השנה.
הוא לא הכיר אף אחד , אף אחד לא התאמץ להכיר אותו.
ביום הראשון ללימודים, נלחץ נורא. הארי פחד שלא יתחבר לאף אחד.
הוא הגיע לבית ספר רואה מסדרון מלא ילדים. הוא ראה קבוצת בנות מקיפה מישהו.
זה היה לואי טומלינסון. בוגר בית הספר , בן 18, מקובל בקרב הבנות, קפטן נבחרת הכדורגל.
הארי עבר ליד חבורת הילדים, בתקווה שלא יזרקו לו הערות.
" היי! ילד! " קרא לואי
הארי הסתכל על לואי, והסתכל סביב לוודא שדיבר אליו.
" אני?" שאל הארי במבוכה.
" כן כן אתה," אמר לואי וזרק את הכדור שהיה בידו לכיוון הארי , " איך קוראים לך?"
"הארי.. הארי סטיילס" אמר בעודו מנסה לתפוס את הכדור אך ללא הצלחה.
" אני לואי, ברוך הבא לבית הספר שלנו" הארי התרגש ועלה בפניו חיוך מטופש.
הוא שמח שהוא התחבר למישהו. הארי הושיט את ידו בכוונה ללחוץ לואי יד.
אבל לואי חיבק אותו במקום וצבט את ישבנו בעודו מצחקק . הארי קפץ קפיצה קטנה עקב הצביטה. זה היה לו די מוזר.
יום ראשון בבית הספר עבר , הארי הגיע הבייתה והתיישב מול הטלויזיה .
בהה במסך ללא הקשבה למתרחש בו. עברו בו מחשבות בנוגע לילד שפגש בבית ספר.
יחסית לילד שנראה ממש שקוע בעצמו, הוא היה נורא נחמד להארי.
ביום למחרת, הגיע הארי לבית ספר יותר עם בטחון, מחויך, בתקווה להתקל בלואי.
הארי נכנס לשירותים.
הוא התבונן במראה ומזמזם שיר. לפתע שומע קול מאחד התאים " אני אוהב את השיר הזה!" הארי נבהל ושלף " אופס" מביך מפיו. ואז ראה את לואי יוצא מהתא. "היי!" אמר לואי . הארי מחייך שוב את החיוך הדבילי הזה , בוהה בלואי. " אתה שר יפה . אמרו לך פעם? " שאל לואי בנסיון ליצור שיחה. " האמת שלא שרתי אף פעם מול אנשים .." אמר הארי במבוכה והשפיל מבט. " אתה חמוד." אמר לואי בנסיון לגרום להארי לחייך שוב . הארי חייך. נוצרה שתיקה מביכה בחדר. " אז, איך אתה עם כדורגל?" שאל לואי בנסיון לשבור את השתיקה ששררה. " האמת , אני לא בעניין של כדורגל. משחק פה ושם, אבל זה לא יותר מתחביב. טיפשי בעיניי להתמסר לזה" ענה לו הארי. לואי הסתכל עליו במבט עקום "טיפשי?" לואי דחף את הארי אל הקיר. " טיפשי להתמסר לזה? אתה צוחק עליי? " הארי התחיל להבהל אך לפני שהספיק להוציא מילה מהפה לואי שם את ידו על הקיר וקירב את פניו לשלו. " זה לא טיפשי. בשבילי זה כן יותר מתחביב." אמר לואי וכיווץ עיניו בכעס. הארי ניסה להזיז אותו אבל גרם ללואי להניח גם את ידו השניה על הקיר. הארי בהה בשפתיו של לואי, הרגיש שזה הסוף שלו. לואי הסתכל על עיניו הנוצצות של הארי. נשען לכיוונו ונישק אותו. זה הרגיש מוזר לשניהם, אך הם לא עצרו. הארי היה מבולבל, הוא דיבר אליו באיום ואז נישק אותו? מי עושה דבר כזה? לואי היה מבולבל יותר, לא הבין מה הוא עושה.
הארי תפס את לואי בחולצתו ומשך אותו אל תא השירותים. לואי הפסיק את הנשיקה ואמר " מה אנחנו עושים?" רואים את הבלבול בפניו. " אני לא יודע אבל אני לא רוצה להפסיק " אמר הארי והמשיך לנשק אותו. לואי ירד לכיוון צווארו של הארי ומנשק אותו. הארי גונח קלות. פתאום נשמע קול של אחד החברים לקבוצה של לואי " לוא! איפה אתה ? יש אימון!" לואי נבהל, הפסיק הכל . " אני פה אני כבר מסיים " צעק לואי מתוך התא. " אוקי, תצא אחרי . אני לא רוצה שיגלו מה שקרה כאן. " לחש לואי להארי. הוא יצא מהתא והארי חיכה לשמוע את דלת השירותים נטרקת כדי לדעת שהשטח פנוי. הארי יצא מהתא, מתבונן במראה ממולו במבט מבולבל. ושם לב לפתע לסימן המציצה בצווארו. חיוך קטן עלה ופניו אבל אז הוא התעשת. " מה אני? מה קרה הרגע? " מלמל לעצמו הארי. הוא היה מוכעס מכיוון שאין תשובה למה שקרה. הוא בעט בקיר מעצבים . הוא לא הרגיש את הרגל . הוא צלע לחדר האחות והרגיש עוד יותר מטומטם ממה שהרגיש.
.
.
.
.
בנתיים זה הפרק הראשון. בלי לשפוט זו פעם ראשונה שאני רושמת פאנפיק. (:
