וואנשוטים הארי פוטר

הזאב הגדול והמפחיד

אזהרות: אזכורים של התעללות המשפחה, אובדנות, אזכורים קל פגיעה עצמית, DDLB
זוג: ג׳גולוס
זוג צדדי:  וולפסטאר
נ.מ- כללי
זה היה היום הראשון בהוגוורסט וגם לילה של ירח מלא, רגולוס ישב באולם הגדול בזמן ארוחת הערב, נמצא עמוק בתוך המחשבות שלו, הוא חשב על אחיו וחבריו, הוא ידע שרמוס הוא איש זאב; הוא הבין את זה כבר בסוף השנה הראשונה שלו והוא גם ידע שאחיו וחבריו הפכו לאנימגס בשבילו הוא קצת פחד עליהם חושש שמשהו רע יקרה אבל הוא גם הרגיש רע על רמוס, הוא קרא ספר על אנשי זאב ועל הכאב שכרוך בשינוי שלהם והוא לא רצה אפילו לחשוב על איך רמוס בטח מרגיש.
כולם סביבו התחילו לקום מתקדמים לכיוון המעונות של הבתים והוא ניסה כמה שיותר להיבלע בתוך ההמון כדי להתחמק מפרופסור מקונגול הוא ידע שהיא רוצה שהוא ילך למרפאה אבל הוא לא רצה והוא תמיד ניסה להתחמק ממנה למרות שבסוף היא הצליחה להגיע אליו זה ככה כבר מהשנה הראשונה והוא עכשיו התחיל את שנתו החמישית, הוא אהב את פרופסור מקונגול היא הייתה כמו דמות אמהית בשבילו,  הוא כבר כמעט נכנס למעונות של סלתרין שמח שהצליח להתחמק הפעם אבל זה לא החזיק להרבה זמן כי ברגע שנכנס לחדרו הוא קלט את מינרווה עומדת שם ידייה משולבות על החזה, הוא סגר את הדלת נאנח.
היא נתנה לו חיוך קטן, ״אנחנו באמת צריכים לעשות את זה שוב? או שתבוא איתי מרצון לשם שינוי?״ היא שאלה אותו מרימה גבה, רגולוס נאנח שוב זה היה הקיץ הראשון שסיריוס לא היה בבית בכלל וחודשיים עם הוריהם ספגו ממנו את כל הכוחות, ״אני לא רוצה ללכת, למה את מכריחה אותי..? ״ הוא אמר לוחש את החלק השני של המשפט, חיוכה של מינרווה התרכך ״זה לא לגבי מה שאתה רוצה זה לגבי מה שאתה צריך״ היא ענתה לו בקול רך, ״בואי פשוט נגמור עם זה כבר״ הוא ענה בחוסר כוח ורצון, מינרווה ראתה את העצב בעיניו כשהוריד את המסכה הקרה שלו היא נאנחה מרגישה עצב ודאגה לבלאק הצעיר.
מינרווה חייכה עליו חיוך עצוב מושיטה לו את ידה, הוא תפס את ידה והיא התעתקה למרפאה, פופי התקדמה לכיוונם חיוך עצוב עולה על פנייה גם כן כשהיא מכוונת את רגולוס למיטה הקבועה שלו, הוא נשכב במיטה והיא התחילה בסריקה שלה, אחרי שהבינה את הפציעות שיש לו היא התחילה עם הלחשים, רגולוס הרגיש את הכאב של החתכים והפציעות שמתרפאות מתכווץ טיפה בכאב,  כשהיא סיימה היא קמה להביא לו את השיקויים חלק בשביל לרפא עוד כמה פצעים וחלק משכחי כאבים, כשהוא סיים לשתות את כל אלה הוא כבר התחיל להרגיש מסומם ומוחו הרגיש כמו ג׳לי מכל משכחי הכאבים.
רגולוס עצם את עייניו ואחרי הרבה זמן של בהייה בקירות נרדם.
בשעות הלילה המאוחרות או הבוקר המוקדמות תלוי את מי אתה שואל המראדארס נכנסו יחד לתוך המרפאה כשסיריוס וגיימס מחזיקים את רמוס, זה ירח מלא והלילה היה ארוך ומעייף עבור כולם פיטר לא הצתרף אליהם הלילה כי הוא היה חולה ולכן נשאר בחדר המעונות שלהם, הם השכיבו את רימוס על המיטה הקבועה שלו, הם ראו שהוילון של המיטה היה סגור מופתעים טיפה שתלמיד הצליח להביא את עצמו למרפאה על הלילה הראשון אבל לא התייחסו לזה יותר מדי, פופי נכנסה אחרי כמה דקות עושה את הדברים הרגילים בשביל לסגור את הפציעות של רמוס ולהקל על הכאב, סיריוס שכב עם רמוס במיטה כשרמוס מתכרבל לתוך החזה שלו ושניהם נרדמו תוך שניות.
ג׳יימס ניסה למצוא תנוח נוחה על הכיסא שהוא התחיל לשמוע מלמולים, הוא קם מנסה להביא מאיפה הרעשים באו לפתע נשמעו כמה צעקות מכיוון הוילון הסגור, ג׳יימס התקדם לכיוון הוילון מזיז אותו טיפה כשהוא קפא, על המיטה מולו שכב רגולוס בלאק מכווץ לכדור קטן כשהוא מזיע ורועד כשהוא ממלמל דברים וצועק מדי פעם, ג׳יימס ניער את ראשו יוצא מההלם ומתקדם לכיוונו,  הוא בא להניח את ידיו על כתפיו של רגולוס כדי להעיר אותו אבל רגולוס נרתע ממנו במהירות זז לקצה של המיטה, ג׳יימס התקרב לרגולוס שוב לאט, רגלוס התחיל לגרד את גרונו בטירוף נשימתו נהיית מקוטעת ורדודה, ג׳יימס חיבק את רגולוס מאחור כך שגבו של רגולוס צמוד לחזהו הוא תפס את ידיו של רגולוס בידיו מכריח אותם לעזוב את צווארוו ומחזיק אותו קרוב לחזה של רגולוס כשהוא התחיל לנסות להעיר אותו,  ״רגולוס... רגולוס תתעורר... רגולוס זה רק חלום רע״ הוא מדבר בשקט קרוב לאוזנו של רגולוס מנענע אותם טיפה בנסיון להרגיע אותו ״רגולוס... רגולוס קוםםם.. ״ הוא המשיך למלמל, לאט לאט רגולוס התחיל לפקוח את עייניו הוא ניסה לזוז אבל גילה שהוא מוחזק באחיזה הדוקה, הוא הסתובב לאט לאט רואה שמי שמחזיק אותו הוא לא אחר מאשר ג׳ימס פוטר, החבר הכי טוב של אחיו, ״א-אני צ.. צר-ריך״ רגולוס את לגמגם מנסה לגרום למוח שלו לחשוב בבהירות, אבל משכחי הכאבים , התרופות, הלחץ והחרדה שנצברו בגופו, הסיוט הזה וההרגשה הבטוחה שהרגיש שג׳יימס החזיק אותו, הוא הרגיש שמוחו מתחיל להחליק לתוך מרחב הראש שלו כשהוא מנסה בכל הכוח שאין לו לעצור את זה, הוא אף פעם לא הרשה לעצמו להיות במרחב הראש שלו ליד אנשים חוץ מקריצר וסיריוס כשהם היו טיפה יותר קטנים,   הוריו תפסו אותו פעם אחת ואמרו לו שזה לא בסדר/נורמלי ושאסור לו לעשות את זה, הם הענישו אותו הרבה על זה, הוא לא רצה שג׳יימס יראה אותו ככה הוא בטח יחשוב שהוא מגעיל ומקולקל, ואם הוא יספר את זה לסיריוס סיריוס בטח גם יחשוב עליו את זה וישנא אותו אפילו יותר, הוא התכווץ טיפה מהמחשבה הזאת,  הוא המשיך לנסות להילחם עם מוחו על שליטה שהוא הרגיש שג׳יימס חזר לחבק אותו הוא ניסה לזוז אבל הוא לא נתן לו, תחושת הביטחון שג׳יימס נתן לו היה מה שגרם לו להפסיד במלחמה עם מוחו כשהוא מחליק לתוך חלל הראש שלו ונשען לתוך החיבוק המנחם והמגונן של ג׳יימס.
ג׳יימס הרגיש שמשהו ברגולוס השתנה כשהוא נשען לתוך החיבוק שלו, הגוף שלו הרגיש רפוי יותר והוא התקרב לג׳יימס מאוד מה שלא היה נורמלי בשבילו כי הוא ידע שרגולוס כמעט תמיד נמנע ממגע עם אנשים.
רגולוס הרים את ראשו לכיוון ג׳יימס משפשף את עייניו בידיו נראה כמו ילד קטן, ג׳יימס חשב שרגולוס נראה חמוד ככה, הוא הזכיר לו טיפה ילד קטן כשהוא הסתכל על ג׳יימס במבט תמים כל כך, המבט הזה גרם לג׳יימס להרגיש כיאלו רגולוס היה היצור הכי קטן ועדיין בעולם וג׳יימס היה צריך להגן עליו, רגולוס פיהק והלב של ג׳יימס דילג על פעימה,   ׳הוא נראה כל כך חמוד׳ ג׳יימס חשב לעצמו כשרגולוס התכרבל לתוך חזהו, ״אתה עייף?״ ג׳יימס שאל מרגיש את רגולוס מהנהן על חזהו, ג׳יימס ניסה להוריד את רגולוס ממנו ולהשכיב אותו על המיטה כדי שילך לישון אבל רגולוס רק הידק את אחיזתו בג׳יימס, רגליו מלופפות סביב מותניו וידיו סביב צווארו כשראשו נדחף לצאוורו מייבב כל פעם שג׳יימס ניסה להזיז אותו ״רגולוס אתה צריך לישון״ ג׳יימס ענה בשקט מלטף את גבו בנסיון להרגיע את הילד,  רגולוס רק דחף את ראשו קרוב יותר לצוואר של ג׳יימס מהדק את אחיזתו, ג׳יימס נאנח וחצי נשכב על המיטה שגבו נשען על ראש המיטה, רגולוס זז טיפה מסדר את עצמו בתנוחה יותר נוחה עדיין שוכב על ג׳יימס, ג׳יימס נאנח שוב פעם עוצם את עייניו טיפה מרגיש את העייפות עוטפת אותו, ״לילה טוב דאדי״ רגולוס מלמל על צווארו לפני שהשינה לקחה אותו.
״מה לעזעזל קורה כאן??? ״ ג׳יימס התעורר מהצעקה רואה את סיריוס עומד מולו, הוא היה מבולבל לשנייה מנסה לקום כשהוא מרגיש משקל נשען על גופו שומע יבבות קטנות, הוא הסתכל למטה רואה את רגולוס מתכרבל איתו כשהיא נזכר פתאום בכל מה שקרה בלילה הוא הרים את מבטו חזרה לסיריוס ״זה לא כמו שזה נראה״ הוא אמר במהירות מסתכל על סיריוס בלחץ לא יודע מה חברו הטוב ביותר יכול לחשוב על המצב שהוא נמצא בו,   סיריוס הרים גבה לכיוונו ״אה באמת כי זה נראה כיאלו אתה שוכב על מיטה במרפאה כשאחי הקטן מכורבל איתך אז אלא אם כן אני הוזה אני די בטוח שזה מה שזה נראה״ סיריוס ענה, הוא לא ידע מה להרגיש לגבי מה שקורה, ״לא כיאלו אני כן שוכב במיטה במרפאה כשרגולוס מתכרבל איתי אבל יש לזה סיבה״ ג׳יימס מלמל,   מדבר במהירות, סיריוס הרים גבה לכיוונו ״אז מה הסיבה?״ הוא שאל ממשיך להסתכל על ג׳יימס בזמן שהלך להתיישב בכיסא שליד המיטה, ג׳יימס סובב את ראשו הצידה וניסה לחשוב איך להסביר את זה, ״טוב אז אתמול אחרי שפופי סיימה עם מוני והלכה אתה והוא נרדמתם ממש מהר ואני ניסיתי לישון אבל אז שמעתי כל מיני מלמולים אז קמתי כדי לנסות להבין מאיפה הם באים ואז היו צעקות וזה היה מהכיוון של הוילון הזה שהיה סגור אז פתחתי אותו כדי לראות מה קורה וראיתי שרגולוס היה מכווץ לכדור קטן כשהוא רועד ומזיע והוא מלמל כל מני דברים לא ברורים והוא צעק כמה פעמיים אז התקרבתי כי רציתי להעיר אותו אבל ברגע שהנחתי לו יד על הכתף הוא פשוט זז לקצת של המיטה מתווכץ שוב לכדור אז ניסיתי לחשוב מה לעשות ואז הוא התחיל לגרד ולשרוט את את הצוואר שלו והנשימה שלו התחילה להיות קטועה ורדודה אז התקדמתי אליו ואז חיבקתי אותו במאחורה ותפסתי לו את הידיים כדי שיפסיק לשרוט את עצמו והוא ממש רעד והמשכתי להגיד לו לקום ואז הוא קם והוא התרחק ממני טיפה אבל הוא המשיך לרעוד ולהזיע ולמלמל דברים אז המשכתי לחבק אותו כדי לנסות להרגיע אותו והוא קצת התנגד בהתחלה אבל זה היה ממש מוזר הוא פשוט, פתאום נשען כזה לתוך החיבוק.. אבל זה לא זה אני אומר לך זה הרגיש כיאלו הוא התשנה״ ג׳יימס ניסה לחשוב על מילים כדי להסביר את השינוי שהוא הרגיש ברגולוס, ״השתנה איך?״ סיריוס שאל ראשו על הצד עם פרצוף חושב על פניו, הוא לא נראה כועס וזה הרגיע את ג׳יימס הוא לא רצה שהחבר הכי טוב שלו יכעס עליו, ״זה כיאלו כל המתח שהיה לו בגוף וכל הלחץ והדאגות פשוט נעלמו זה כיאלו הוא ניהיה פתאום כל כך קטן ושברירי והייתי צריך להגן עליו מכל העולם זה כיאלו הוא חזר להיות... ״ ג׳יימס ניסה להסביר אבל הוא עצר לפני שסיים את המשפט מסתכל על סיריוס כדי לראות את התגובה שלו למה שאמר עד עכשיו, סיריוס התיישר בכיסא היה נראה כיאלו הוא הבין משהו, ג׳יימס הסתכל עליו בשאלה ״כיאלו הוא חזר להיות ילד קטן שוב״ סיריוס אמר וג׳יימס הנהן טיפה, מבטו של סיריוס מתרכך והוא מסתכל על רגולוס עם עצב בעייניו,   ג׳יימס הרגיש כיאלו הוא מפספס פיסת מידע חשובה שאמורה לחבר לו את כל הנקודות, ״מה אני מפספס?״ ג׳יימס שאל את סיריוס מנסה להבין אבל סיריוס לא התייחס לשאלה שלו ״מה קרה אחרי זה?״ הוא שאל את ג׳יימס ממשיך להסתכל על רגולוס, ״הוא חיבק אותי ואז ראיתי שהוא עייף ומפהק אז שאלתי אותו עם הוא רוצה לישון והוא אמר שכן אז ניסתי לקום כדי שהיא יוכל לישון אבל הוא פשוט נצמד עלי ולא רצה לשחרר אז בסוף אני נשכבתי במיטה והוא אמר לי ׳לילה טוב דאדי׳ ואז נרדמתי״ ג׳יימס ענה ממלמל את החלק האחרון במבוכה לחייו מתחילות להיצבע באדום כשהוא הרים את עינייו לסיריוס אבל סיריוס פשוט התעלם ממנו מהנהן בראשו ״לא חשבתי שזה עדיין קורה לו״ סיריוס מלמל מבלבל את ג׳יימס אפילו יותר ממה שהיה קודם ״מה קורה? מה אני מפספס סיריוס?״ ג׳יימס שאל שוב מבולבל יותר ויותר, סיריוס נאנח ״לרגולוס יש צד ליטל(little) וכשהיינו יותר קטנים תמיד שהדברים בבית ניהיו יותר מדי בשבילו הוא היה מחליק לתוך מרחב ראש בהתחלה לא הבנתי מה זה אבל אחרי שהבנתי אז הייתי מטפל בו כיאלו הוא היה ילד קטן אבל לגמרי שכחתי מהעניין הזה כשעזבתי״ הוא אמר מרכין את ראשו מעט בעצב,   ״דאדי.... ״ סיריוס וג׳יימס הסתכלו על רגולוס שהתחיל להתעורר, ג׳יימס ניסה לקום ממבוכה על הסיטואציה שהוא נמצא בה אבל רגולוס התחיל לבכות נצמד קרוב לג׳יימס, ״אל תעזוב אותי״ הוא המשיך לבכות , ג׳יימס ליטף את גבו מנסה להרגיע אותו ״אני לא הולך, אני נשאר פה בסדר״ ג׳יימס מלמל לאוזנו של הילד והוא רק הנהן בתגובה, הם המשיכו להתכרבל על המיטה רגולוס מתעסק עם ידיו על החזה של ג׳יימס וגיימס מסתובב לכיוון של סיריוס ״מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?״ הוא שאל עדיין מבולבל מהמצב, ״מחכים שהוא יצא מהחלל ראש״ סיריוס ענה ״כמה זמן זה יקח?״ שאל גיימס ״זה שונה מפעם לפעם״ סיריוס ענה , הם שמעו רעש מהמיטה ליד ואז ראו את רימוס מסיט את הווילון, הוא התיישב ליד סיריוס והם התחילו לדבר.
רגולוס התחיל לקום אחרי שנרדם שוב על החזה של גיימס, וגיימס התיישב יחד איתו על המיטה, כשרגולוס התחיל להזיז את ראשו כדי לראות את החדר מסביב הוא נעצר על נקודה מסויימת עייניו מתרחבות ״סירי אתה צריך להתרחק ממנו״ רגולוס צעק פחד בקולו כשהוא לא מסיט את עייניו מרמוס , שלושת הנערים סובבו את מבטם לרגולוס בבלבול , ״סירי הוא מסוכן״ רגולוס לוחש ״הוא יכול לפגוע בך״ הוא ממשיך בלחישות,  ״רגולוס רמוס הוא החבר שלי למה שהוא יפגע בי?״ סיריוס שאל , ״הוא איש זאב, והוא גדול ומסוכן״ רגולוס לחש סוף סוף מוריד את עייניו מרמוס ומסתכל על סיריוס שמביט בו משועשע ״סירי אני לא משקר הוא יכול להרוג אותך״ רגולוס אומר לוחש את החלק האחרון, ״אני יודע שהוא איש זאב״ סיריוס עונה, רגולוס הסיט את מבטו אחורה ״דאדי תגיד לו שהוא מסוכן״ רגולוס אמר לגיימס מתבכיין על זה שסיריוס לא מקשיב לו, שלושת הבנים סובבו את מבטם, ג'יימס הסיט את מבטו מרגולוס והסמיק, רמוס הביט ברגולוס עם ממבט מופתע ומזועזע על פניו וסיריוס פשוט צחק ממה שאחיו אמר ומתגובה של חברו הטוב ובן זוגו לזה, סיריוס קם והפנה את רמוס למחוץ לווילון, "אנחנו חוזרים עוד שתי דקות" הוא אמר לג'יימס עדין נראה מובך מהסיטואציה.

אחרי שסיריוס הסביר לרמוס על רגולוס הם חזרו וראו את שג'יימס יושב כשהוא נשען על המיטה בזמן שרגולוס ישב על ברכיו עם פניו לכיוון ג'יימס כשהוא מתעסק בשערו, כשהוא שמע אותם נכנסים הוא הסתובב טיפה לכיוונם, רמוס התחיל להתקדם לכיוונו בצעדים קטנים ורגועים אבל רגולוס עדיין נרתע ממנו ונצמד לחזהו של ג'יימס "בבקשה אל תפגע בי!" הוא אמר בקול מבוהל "אני לא הולך לפגוע בך רגולוס" ענה רמס ברוגע "אבל אתה אישזאב! ו.. ו.. אתה גדול ומפ-מפחיד" הוא אמר ברעד, סיריוס התקרב לרגולוס "הוא לא הוא חבר שלנו והוא שונה מהשאר, אני מבטיח לך שהוא לא רע" הוא אמר מתיישב בקצה המיטה, "אתה לא תפגע ב'דאדי' ובסיריוס?" שאל רגולוס בקול קטן, "אני מבטיח שאני לא אפגע בהם או בך" ענה רמוס מתיישב ליד סיריוס בקצה המיטה, " אבל אמא גם אמרה את זה והיא שיקרה! היא כן פגע בסיריוס בגלל זה הוא עזב אותי!" רגולוס צעק ונצמד לג'יימס הכי קרוב שהיה אפשר, "אני, אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי שוב.." הוא הוסיף בקול חלש ושלושת הבנים העלו מבטים של עצב וטיפה רחמים, "תקשיב רגולוס רמוס הוא לא כמו אמא שלך והוא לא משקר הוא לא יפגע בנו ואם אתה רוצה אתה יכול לבוא לגור איתי ועם סיריוס" אמר ג'יימס,  " באמת, באמת??" שאל רגולוס בהתרגשות "באמת, באמת" ענה ג'יימס.

רגולוס חייך והתחיל להתקדם לכיוון רמוס לאט לאט, כשהוא היה קרוב מספיק הוא הושיט את ידו והתחיל לעקוב באצבעו אחר הצלקות שהיו לרמוס על הפנים, כל הבנים התבוננו בו בשקט וחיכו לתגובה הבאה שלו, רגולוס הטעה את מבטו הצידה במחשבה, "אני יודע איך אני אקרא! אני אקרא לך וולפי" אמר רגולוס בשמחה והתחיל ללטף את השיער ששל רמוס, "וולפי חמוד" הוא מלמל בחיוך, הבנים חייכו.