חצוי אמת, חצוי חובה

דיבור הרדמה

פייפר
״לא כי את, פשוט גברת מושלמת!״ פסק ליאו. ״ואתה יותר טוב? תראו אותי! מר אני יכול לתקן הכל, ואם לא תצחקו מהבדיחות שלי אני אשרוף אתכם!״ פייפר ממש כעסה. באיזה קטע, הוא חושב, אבל באמת. באיזה קטע הוא חושב שזה בסדר לעשות את זה! ליאו יכול להיות כזה נודניק. ופייפר גם יודעת להתרגל לזה. אבל הפעם, הוא עבר את הגבול. ״אממ, אני לא רוצה להפריע לריב או למה שזה לא היה שלכם, אבל בגלל שנודבתי, אני צריך לומר לכם שדי קוראים לכם.״ אני ממש חייבת לפרסי, חשבה פייפר, עכשיו, יש לה זמן לחשוב על מה להגיד עוד בריב הזה. היא לא הייתה מודה בזה, אבל ליאו יודע לריב יחסית טוב. כלומר, הוא הצליח לגרום לזה שיגמרו לה כל הטיעונים. מצד שני, היא יכלה להפסיק את הריב ממזמן, ולגרום לליאו להתנצל, ולהודות בטעות, ובלה בלה בלה, בעזרת דיבור ההקסמה שלה. אבל היה בה חלק קטן שרצה להמשיך לריב עם ליאו עוד קצת. היה די משעשע, ומידי פעם היא יכלה לגרום לו להגיד את מה שהיא רצתה שיגיד. מגניב, גם יצא לה לתרגל דיבור הקסמה מכל זה. ״אתם באים?״ הייזל צעקה לנו מבחוץ לביתן. ״כן כבר!״ השיב לה ליאו, ואני, קיבלתי פרצוף של ׳עוד-לא-גמרנו-עם-זה׳. ״אתה מבין שאני יכולה לגרום לך לשכוח מכל זה, כן?״ לחשתי בדרך החוצה. ״אני יודע, אבל אני מכיר אותך מספיק טוב בשביל לדעת שאת לא תעשי את זה.״ הוא השיב לה בטון טיפה מזלזל שהותיר את פייפר שקטה.
הייזל
ליאו, פייפר ופרסי יצאו מהביתן. פייפר וליאו היו שקטים, ומידי פעם שלחו מבטים זועמים אחד לשניה. פרסי לעומתם, היה נראה מאוד שמח, משום מה. מעניין מה היה לו כזה חשוב שהוא קרא לכולנו לביתן פוסידון. חשבה הייזל. וכשאני אומרת כולנו, אני מתכוונת לכולונו. בקיצור, כל השבעה, וניקו.  כמובן שהוא גם ביקש שריינה, תואיל בטובה לפנות לנו זמן מזמנה היקר, ותבוא, אבל היא סירבה לשתף פעולה, בטח היו לה עניינים אחרים לעסוק בהם. מוזר. למזלו של פרסי, מחנה יופיטר בדיוק הגיע לביקור במחנה החצויים. כך שהוא יכל לזמן את כולנו לדבר-הכנראה-מטופש שחשב עליו. באמת שלא ידעתי כמה שאני צודקת כשאמרתי לדבר-הכנראה-מטופש הזה. רק שיכול להיות שזה היה יותר מדויק עם הייתי מורידה את ׳כנראה׳, ומוסיפה במקומו את המילה ׳מאוד׳ הדבר-המאוד-מטופש. כן, זה בהחלט יותר מסביר את המצב.
פרסי
וואו. אני חייב לחשוב תמיד על תוכנית ב׳. ממש בניתי על זה שפייפר תעזור לי לשכנע את כולם בעזרת דיבור הקסמה, אבל באיחור הבנתי- כששמעתי את הצעקות שלה ושל ליאו- שתמיד צריך לחשוב על תוכנית ב׳. אני לא כלכך מתחבר לרעיון. בעיקר כי זה במילא היה מסובך לחשוב על תוכנית אחת. אז על שתיים? לא תודה. אני מעדיף להשאיר את זה לאנבת׳. בתכלס, כל מה שעוסק במחשבה אני מעדיף להשאיר בטוב ליבי לאנבת׳. אני לא מבין למה, אבל מסתבר שהיא רואה בזה מין משהו חמוד ומצחיק, או משהו כזה. בכל מקרה, אני מקווה שהייתי מספיק משכנע כשאמרתי לליאו ולפייפר שקוראים להם. אני באמת לא רוצה לדעת איזה חתול שחור נכנס בניהם. לפחות אני אסתפק בהנחה שגם אם פייפר לא תסכים לעזור לי, תמיד אני אוכל לאיים על כולם שהמים ירדפו אותם -אם זה קיים בכלל- או משהו כזה. ואז, הם יהיו חייבת לשתף פעולה. אני באמת לא מבין למה אנבת׳ אומרת שאני טיפש. אני ממש גאון.
פרנק
״עכשיו שכולם פה, אפשר להתחיל!״ פרסי הכריז את זה בשמחה רבה מידי לדעתי. ואם זה לא מספיק גרוע, הוא גם חייך את החיוך הערמומי-טיפשי שלו. ״רגע,״ אמר ליאו. ״להתחיל מה? אתה אמרת שקוראים לנו, לא שאתה קורא לנו.״ ״באמת?״ שאל פרסי, וניסה להראות כמה שיותר מופתע (זה.. לא כלכך הצליח לו). ״זה מה שאמרתי? לא שמתי לב.״ הוא הוסיף בתמימות.  ״פרסי!״ אמר ליאו בקול נעלב ונבגד. ״חשבת על רעיון טיפשי בלעדי? חשבתי שזה הקטע של שנינו״ ״אוי נו שניכם! תפסיקו להתנהג כמו שני תינוקות!״ רטנה אנבת׳. מה שזיכה אותה בגלגול עיינים דרמטי במיוחד מפרסי. ״פרסי?״ היא שאלה. ״אתה גילגלת לי עיינים הרגע?״ ״ואם כן?״ שאל פרסי בהתגרות ומיהר להוסיף גם ״זה היה בכלל לליאו״ אנבת׳ הזעיפה פנים ושלחה לפרסי מבט מזהיר. ״היי״ מחה ליאו. ״תיהיו כבר בשקט, ותתנו לפרסי להסביר מה הוא רוצה מהחיים שלנו״ אמרה הייזל בייאוש. מה שכנראה כולנו רצינו להגיד, ומשום מה לא אמרנו. ממתי יש לה כזה ביטחון בדיבורים? אוקיי, מוזר. אבל גם ממש חמוד. חשב פרנק. אבל, הוא אמר לעצמו. היא לא יכולה פשוט להגיד ׳תשתקו׳? לא משנה. שישאר ככה. זה חמוד יותר. ״תודה הייזל״ הודה לה פרסי, והמשיך. ״את האמת שקודם כל אני צריך לבקש מפייפר טובה בקשר בדיבור ההקסמה ש-״ ״התכוונת דיבור הרדמה?״ קטע אותו ליאו ושאל. פייפר הזעיפה פנים. פרנק לא הבין מה הולך בין השניים, אבל, הוא גם לא היה בטוח שהוא רוצה להבין. ״בכל מקרה״ המשיך פרסי. ״אני צריך שפייפר תשתמש בדיבור ההקסמה שלה, ותעזור לי במשהו״ פרסי נע קצת קדימה, ולחש ל פייפר משהו באוזן. אני לא יודעת מה זה, אבל נראה שזה משעשע אותה. זה גרם לה לחייך בערמומיות, ואז היא הנהנה לעבר פרסי. ״נכון שכולכם רוצים לשחק באמת או חובה?״ שאלה. ״נכוןן״ ענינו כולנו ביחד. ״יששש!!״ קפצו פרסי ופייפר ביחד. לקחו לי כמה שניות להבין שפייפר הפעילה עלינו דיבור הקסמה, ועוד כמה שניות להבין למה כולנו הסכמנו כרגע. יכול להיות שהבנתי די לאט. ניקו הבין קצת הרבה לפני. ״אוי לא״ רטן. ״למה הסכמנו לזה?״ הוא חצי אמר, חצי שאל, באומללות. ״תכלס, לא באמת היתה לך ברירה״ אמרה פייפר בספקנות. ״את חושבת שאני לא יודע? בואו פשוט נתחיל כבר. כזה זה יגמר יותר מהר״ פסק ניקו לבסוף. הצלחתי לקלוט שהוא מילמל כמה קללות באיטלקית.
ניקו
אוי לי. זה באמת כל מה שהיה חסר לי עכשיו. לפני שפרסי כינס אותנו, הביסו אותי בלחימה בחרב, ולפני זה בלילה היו לי המון סיוטים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני יודע שלכל חצוי יש סיוטים, אני כבר רגיל לזה. אבל הפעם הם היו ממש אמיתיים. אני מעדיף לא לחשוב על זה. בכל מקרה, היום הזה לא יכול להיות גרוע יותר. כמובן שטעיתי.
פרסי שלף בקבוק ממקום כלשהו מאחוריו, כאילו הוא כבר התכונן לכל זה מראש. והסביר את החוקים. ״אז ככה. אפשר להחליף בין אמת וחובה, ולהפך, רק פעם אחת. אין וטו. ו.. נראלי שזהו.״ הוא פנה לפייפר, ״שכחתי משהו?״ ״אני לא חושבת״ היא השיבה בחיוך. ואז, פרסי אמר דווקא את שלושת המילים שניקו הכי פחד שיגיד. ״אז בואו נתחיל!״ הוא הכריז בשמחה, וסובב את הבקבוק. ג׳ייסון ו-
ג׳ייסון
אני ופרנק. והוא שואל. מזל. תראו, אם זה היה מישהו אחר שצריך לשאול אותי, כנראה שהיו לי סיבות לחשוש. אבל פרנק. פרנק הוא פשוט, פשוט נחמד מידי. הוא לא יעשה לי משהו קשה מידי. ״אמת או חובה?״ פרנק שאל. ״חובה״ הכרזתי בגאווה.
אמממ, חובה עליך, אאא, חובה עליך, לקפוץ על רגל אחת?״ ״אתה שואל או אומר?״ שאלתי בזמן שאני צוחק. ״אומר״ הוא השיב לי. ״אבל פרנק!״ התלונן פרסי ״זה ממש קל! תאתגר אותו!״ ״אין לי רעיונות טובים יותר.. מישהו יכול לעזור לי?״ פרנק שאל. ״אם לא אכפת לך, ידידי הטוב״ אמר ליאו, ״לי יש רעיון״.