Who is she? - poetry book (Hebrew)

אני

כשאני משתוקקת לדברים
שלא טובים לי
שמנעתי מעצמי
לטובתי האישית
אני קצת לא מחבבת את עצמי
על חוסר המשמעת שלי
זה וודאי חייב להיות כה מתסכל
לאחד שאינו אני
וחסר מושג לשעובר בראשי
כשאני מסרבת להקשיב למילים
שהוא כה נואש לתפור על גופי
אבל אני לא מאוד לא אוהבת
את העובדה שאיני צייתנית
בגלל שמה זה שווה
לחיות בעולם
שבו אסור לי
לתת דרור לנפשי?
לפעמים אני מתפרקת
אבל רק לעיתים נדירות נדירות אני מזילה דמעה
ישנם רגעים
בהם אני נופלת
אך אני תמיד מוצאת בי כוח
לקום על רגליי
כשנדמה שאני מרוקנת
שהכל ממני נלקח
שדבר לא נשאר
שכל הנדרש
לא מצליח לצאת מהדף
כשהכל מרגיש חסר תקווה
מה אם רק אז
אמצא את המקום
בו אני טובה?
מה אם כל פעם אצנח ואצנח
עד שאגע בשפל
ורק אז
אצליח להתרומם
ולהרים ראש?
מה אם לא אמצא דרך
להיות אני
להיות טובה
להיות נדירה
מבלי לאבד פעם אחר פעם
כל מה שיש לי
בדרכי למטרה?
תסכול עמוק טמון בי
תסכול מלא בשאלות
ומה זה בעצם צריך להיות
שבעולם שכזה
המטרה היא בעצם המסע
והתשובה היא בעצם התהיה
הכל מלא גוונים
אך באמת
לפעמים קל יותר להיות עיוור צבעים
לפעמים קל יותר לבחון הכל בשחור ולבן
כמו בסרטים הישנים
לפעמים כשריק
דווקא אז
הכל הכי מלא
ואני מבקשת
להפסיק לחיות ככה
ולהיות אדם אחר
אדם קרוב יותר
למה שנאמר לו להיות
לדרך בה נאמר לו לחיות

אני יודעת שלא העלתי כלום כבר זמן מה, ואני חושבת שהקטע הזה הוא בין הקטעים הכי כנים וקרובים אליי שיצא לי לשתף פה. המצב הנפשי שלי לא ככ טוב בזמן האחרון ואני במחסום כתיבה כבר מלא זמן, מקווה שסופסוף יצאתי מזה💗