הוא התעורר בצעקות, הוא התעורר ובהה בתקרה הלבנה, הוא הבין שאם הוא רואה את התקרה אז עוד ניסוי נכשל.
הוא הסתכל על עצמו וראה שהוא עוד פעם מחובר למכונה, הוא אף פעם לא הבין איך המכונה הזאת מתנהלת.
הוא סבל, כל נשימה הרגישה כאילו הוא נקרע מבפנים, הוא הרגיש נורא.
הדלת האפורה שבקצה החדר נפתחה, שני אנשים בחליפות גז נכנסו והוציאו אותה מן המכונה.
פתאום נשמע קול:אסיר מספר 19,אתה רשאי לצאת.
הוא נותק מן המכונה, האנשים העבירו אותו לכיסא גלגלים עד שהוא יתאושש.
הוא הסדיר את הנשימה, הניסויים גורמים לפעמים לבעיות בקצב הלב, למזלו המפקחים תמיד עוקבים אחריו.
המפקחים. הוא שנא אותם, הוא לא ידע איך הם נראים או למה הם עושים את כל זה.
והוא תיעב אותם.
הוא יצא מהחדר, והוא אמר -
" לפחות רוני עדיין חיה".
הוא שתק.
"או לפחות אני מקווה"
YOU ARE READING
פרויקט בטא
Science Fictionהסיפור הזה הוא על פרויקט מיוחד שקרה בשני זמנים- מלחמת העולם השנייה. ובזמננו, הוא מדבר על ניסויים בבני אדם, יומן מיסתורי,והבטחה בין שני אנשים * הסיפור הוא פרי דימיון ולא מוכח על ידי גורמים רשמיים, ישנם חלקים אמיתיים וחלקם לא, הפעילו שיקול דעת בקריאת...
