One Shots - Larry Stylinson.

The deep depths.

הוא הביט אל עיניו התכולות עם היסוס עצום, לא מפסיק להביט לשניה.

לא הייתה הבעה על פניו.

כל הרגש וכל כולו היה בתוך עיניו כרגע.

באיטיות עצומה עיניו הבהירות התחילו להתכהות, הוא לא פספס חלק מזה.

"לא.. לא.. לא... בבקשה, בבקשה בבקשה לא...."

דמעות התחילו לעלות לעיניו וראשו נד במהירות.

הוא היה צמוד לגופו, ידו ליטפה את לחיו הרכה והחמה, מנסה להרגיע עם החום את הרעידות שבידו.

עיניו לא הפסיקו להתכהות אף לא לשניה, הרגש מתפוגג יחד עם הצבע הבהיר.

עיניו היו האוקיינוס.

לאט לאט טבעו יותר ויותר.

מתקרבות למצולות המסוכנות.

אך לא מפסיקות לשקוע.

לא מסוגלות לעצור.

נופלות.

הלחי החמה שלו כבר לא הייתה כזו חמה, הוא לא התרחק.

לא היה בינהם מרחק של צעד.

גופיהם היו צמודים, מרגישים אחד את השני, את חוסר התזוזה, את הרעידות.

את הלב הרגוע, את הלב המתחרפן.

את השיגעון בעיניים, את חוסר התגובה בזוג השני.

לפתע, עיניו הפסיקו להתכהות.

הוא ידע, הן כבר היו בקרקעית.

הוא יצב את מבטו אל זוג האישונים שכמעט לא ניתן להבדיל בין הצבע שלהם לבין הכחול העמוק.

הוא חיפש שם משהו.

כל דבר.

חזר בידיים ריקות.

אבל לא, הוא לא שחרר.

במקום להתרחק וללכת הוא התקרב יותר; עד כמה שזה היה אפשרי.

שם את ראשו על חזהו חסר התזוזה של השני, ומתייפח לתוכו.

לא מפסיק לרגע.

ידו האחת על הלחי, השניה עוקפת מן המותן את השכמה, וראשו קבור בשקע חזהו.

השני עם ידיים בצידי הגוף, לא מזיז אותם אף לא תנועה אחת.

הם נשארו ככה, בדיוק באותו המצב.

עד שהילד המתייפח הרגיש מגע אצבעות עדין על אחורית מותנו.

__________

קטע קצר אחרי כמה חודשים בלי כתיבה-

נדמה לי קצת שהוא עמוק ותיאורי מידי או משהו- אבל בסדר.

תרשמו לי את דעתכם!!!

3>