אני נושכת את שפתי בדאגה כשבן בוהה לי בחלק התחתון, ובחילה נוצרת בבטני.
״אמרו לי שאתה רוצה לדבר איתי״
״כן אני רוצה, תשבי בבקשה״
אני ממלא את ההוראות שלו ומתיישבת, אני כבר די בטוחה שאני יודעת למה הוא זימן אותי לכאן.
זה לא גורם לי הרגיש טוב יותר.
״תראי אני יודע שאת יחסית חדשה כאן ותמיד יש תקופת הסתגלות״
הוא לא צוחק לגבי זה. המקום הזה הוא כמו העולם שלו עם מערכת חוקים חדשה לגמרי.
״אבל אנחנו כן דורשים לפחות פתיחות או נכונות מסויימת מהעובדים שלנו, לפי מה שנאמר לי, לא הרשית לעצמך להשתתף בשום פעילות״
הוא צודק, מאז שהצטרפתי אני בעיקר רק עם עצמי, אפילו כשאנשים רק מנסים לדבר איתי אני מסתגרת לרוב.
״אני לא רוצה שתרגישי בלחץ אבל אנחנו צריכים שתחליטי אם את רוצה להיות כאן, או אם את רוצה לחזור לעולם שבחוץ״.
״אתה רוצה שאני אלך?״
״כמובן שלא, אני רוצה שכולם ימצאו אושר ושלווה כאן. אבל אני גם מבין שהמקום הזה לא לכולם״
אני לא מאמינה שאני בבלגן כזה!
״אני לא כמו סקיי או מישהו אחר, אני מרגישה שבורה לצמיתות.״
״תראי, הדבר שאני הכי מודאג ממנו הוא האם את באמת רוצה להיות כאן. זה בסדר לנסות משהו ושזה לא יעבוד״.
״לא, אני רוצה להשאר כאן. אני בחרתי להגיע לכאן בעצמי, אני חשבתי שזה יעזור לי״.
״וזה עוזר לך?״
״אם להיות כנה, אני לא יודעת״
אני לוקחת נשימה עמוקה ומרכזת את עצמי, האם אני באמת רוצה להיות כאן?.
אחרי התלבטות קלה החלטתי לפעול לטובתי ולהבין שזה לא בשבילי״
״מה אני צריכה לעשות כדי לתקן את זה?״
״ את צריכה להפסיק לדחות את כל מי שמנסה להתקרב אליך״
״אני אעשה את זה״
״יופי״
״אני רוצה לעזור לך. אני מבין שדברים חדשים יכולים להיות מפחידים ושעברו הרבה לפי מצבך הקודם״
״זו בהחלט דרך מנומסת לנסח את זה״
״ בְּדִיוּק. אז מה שהייתי רוצה לעשות זה לבחור באופן אישי שלושה שותפים שתוכלי לבלות איתם״
הוא אמר בחיוך.
״לכל הבחירות שלי יש סגנון משלהן, כך שתוכלו לחוות מגוון רחב של דברים״
״אני רוצה שתוכלי למצוא את אזור הנוחות שלך, משהו שבאמת גורם לך להרגיש חופשיה״
