עלילות שושו

שושו והקרנולה

 "סבתא! סבתא! ספרי לנו סיפור!" ביקשו התאומים דניאל חום השיער ובעל עיניי הברקת ואמה הבלונדנית ובעלת עיניי הספיר.

"ואיזה סיפור תרצו לשמוע? על נערת החתול?" שאלה סבתא. "לא, אותו כבר שמענו מיליון פעמים. אנחנו לא אוהבים אותו!" ענתה לה אמה. "ספרי לנו את הסיפור על שושו!" ביקש דניאל. "בסדר חמודים, אספר לכם את הסיפור על שושו," אמרה סבתא

"היה היה פעם, חתול קטן ומתוק, לבן לגמרי, בשם שושו.

יום אחד, כאשר שושו יצא לטייל הוא הריח ריח מוזר של ביצה סרוחה. הוא הרגיש משב רוח קריר, אז הוא עקב אחרי הריח עד שהגיע לצריף קטן ורעוע. שושו הציץ מהחלון וראה מכשפה רוקחת שיקוי, הוא שמע אותה מדברת שבעזרת השיקוי הזה היא תפיץ מחלה נוראית בשם קרנולה. שושו ידע שהוא מוכרח לעצור אותה. פתאום עלה לו רעיון, השיקוי הרי עשוי ממים ומים שיותר מדי זמן על האש מתאדים. שושו ידע את כל זה. אני רק צריך להסיח את דעתה מספיק זמן! חשב שושו.

אז הוא פתח את החלון, קפץ פנימה והתחיל לשיר שירי חנוכה. "די כבר!!" צעקה המכשפה מדרובה. "זה לא חנוכה עכשיו!! זה יום ההולדת שלי!!!" הוסיפה, אך שושו המשיך לשיר עד שהשיקוי התאדה לגמרי ולא נשאר ממנו כלום.

למחרת בבוקר יצא שושו לטיול ביער נטול דאגות לחלוטין."

סיפרה סבתא.

"ואוו! הלוואי שאני אהיה כמו שושו, חתול אמיץ וללא דאגות!" אמר דניאל בהתרגשות. "אולי תהיה לעולם אי אפשר לדעת." אמרה סבתא. "אבל עכשיו, למיטה שניכם," הוסיפה. "טוב, לילה טוב סבתא," אמרו התאומים בו זמנית.

"סבתא, מה קרה לשושו אחר כך?" שאלה אמה בקול עייף.

"מה קרה לשושו את שואלת. ובכן, הוא עבר עוד הרבה הרפתקאות, שאותן אספר לכם פעם הבאה. כרגע, יש שיר שמדרובה חרזה לשושו ורצתה לשלוח לו בדואר.לשיר לכם אותו?" שאלה סבתא. "כןןןן!" אמרו התאומים בהתרגשות.

"בסדר, הנה לכם," אמרה סבתא.

"שושו החתול,

חצית את הגבול,

כשעצרת אותי

ביום הולדתי,

רציתי נורא,

להפיץ מחלה,

לשים את כולם בסגר,

ואחר כך לקרוא ספר."

שרה סבתא.

"ואווווו, אני רוצה להיות מדרובה, אבל לא סתם כמוהה, ממש להיות היא!" אמרה אמה בעיניים נוצצות. "אולי את יכולה להיות," אמרה סבתא ברוך.