רוזה

מכתבה של הנערה השמנה מדאדלאס

רוזה:

פרולוג:
מכתבה של הנערה השמנה מדאדלאס.

הדירה הקטנה של רוזה סמפסון,עבר:

הוא נתן לי הכל;להשתמש בבגדיו,לאכול ממזונו,נתן לי חום ובעיקר אהבה.

סיבה לצחוק אך לעולם לא לבכות.
שנייה,דקה,שעה קסומה, ימים נפלאים.

הוא תמיד אהב את לחיי השמנמנות אפילו שאף אחד לא אהב.

הוא אהב כל קימור בגופי;את הישבן העבה,הכרס הקטנה,הידיים שהיו זעירות ודקיקות לעומת גופי המפלצתי.

בתיכון הוא אהב רק אותי,אך ורק אותי.

אף שהיו לו מליוני סיבות לעזוב,מליוני פנים יפות,נשים מוכשרות,מצחיקות,חכמות ולא דיכאוניות.

לא שמנות.

לא כמוני.

השנים עברו והתיכון נשאר כנחלת העבר.
הימים הטובים שלנו יחד רק התעצמו ונפלה בבנתי להבין סוף כל סוף כי לא הם רצו ברעתי,אלה אני ומחשבותיי העגמומיות שגרמו לי לחשוב,שעוד רגע יפגעו בי.

השתנתי.

הפכתי להיות אחרת.

אספתי את כל כוחותיי והחלטתי להציב לעצמי מטרה אז שינתי את אורחות חיי...

ישבני מוצק,רגליי דקיקות וארוכות,חזי שפעם נפל והוסתר תחת שכבות בגדים עמד זקור ויפה.

אך לא רק מראי החיצוני השתנה.

אני השתנתי.

שכחתי ממך.שכחתי ממנו,ממי שתמך ואהב ללא תנאים,ממי שהציל אותי מהחול הטובעני שיצרתי סביבי,מי שתמיד נהג להצחיק אותי בימי כבדים ותמיד אמר:

"מרקורי היפהפיה יום בלעדייך לא שווה  דבר".

הוא נשאר נאמן רק לי,גם שידע מה מזימותי
בלילות,גם שידע שההתגנבויות החשאיות שבדיעבד לא היו חשאיות מתקיימות לילה,לילה.

אני הייתי כפויית טובה,נתתי לו ללכת,הפצרתי בו ללכת.

חשבתי לעצמי,בין הפעמים הבודדות שלא התעזרתי בו על מנת לעשות זאת,תראי מה קרה כשאינך מקשיבה. שאת חושבת שבעצמך לפתע קופצים להם מחשבות לא הולמות,בזיוניות שכאלה - מרקורי,למה את צריכה אותו? מי הוא? תראי את כל האהבה שסביבך,את לא צריכה להתחנן למענה,היא מגיעה בכל צורה ואיתה מגיעה טנא מלא בטוב - לא יכלתי לעצור את אותן סימני מצוקה,דרשתי מעצמי לדחוף את הרגשות החוצה מבטני - מי צריך את בן? הוכל למצוא לו עשרות תחליפים,לא חסר שיבוטים של גברים נאים.

אז נתנתי לעצמי ללכת איתם,לבלות איתם לילות שלמים שהסתיימו באנחות ענוגות לשמיי הלילה.