ג'ונגקוק ישב בכיסא המנהלים הענק שהיה בחדר. הוא היה אחרי הפגישה עם טאהיונג, וכל התחושה הנעימה וההרגשה הטובה מזמן נעלמו כשנאלץ לקבור את עצמו שוב בעינייני עבודה.
נאמג'ון עוד לא פתר את הבעיה, יום שלם ועדיין לא נמצא פיתרון. ג'ונגקוק יכל להתקשר לאביו ולבקש עזרה, אבל זה היה הדבר האחרון שהיה עושה, הרי הוא לא יכול להיראות חלש.
ג'ין היה נאמן להבטחה שלו לנאמג'ון לעשות את המוות לג'ונגקוק. הוא שאל הרבה שאלות שמהם ג'ונגקוק התעלם בקלות, ואפילו הכין פסטה ברוטב עגבניות, המאכל האהוב על הוסוק.
הריח התפשט בבית, כמובן לא בכל האחוזה, אבל מספיק כדי שיגיע לג'ונגקוק, שהעווה את פיו בגועל. הוא לא יכל לסבול ריחות של בישולים, וגם כשאכל, העדיף לאכול משהו מהיר. לא עניין אותו מה הוא אוכל, והרבה פעמים הוא דילג על ארוחות לטובת שייק חלבונים דוחה מאוד שכלל לא הרגיש בטעמו.
ג'ונגקוק קרא לג'ין לחדר.
"תפסיק לבשל פה, זה לא הבית שלך"
"הוסוק היה רעב" ענה ג'ין וגרר מבטי פליאה מהצוות, אף אחד לא מתווכח עם ג'ונגקוק.
"זה מגעיל" ענה ג'ונגקוק
"זה אוכל, לא אומרים מגעיל על אוכל !" נזף בו ג'ין.
אז ככה מרגישים ילדים עם אמא, חשב ג'ונגקוק, אבל מיד העלים את המחשבה. אין לו זמן לשטויות האלו.
"תפסיק לבשל וזהו", אמר . "מאיפה בכלל מצאת דברים??" הוא לא תהה סתם, האחוזה היתה ריקה מאוכל שלא היה שייק חלבונים והבקבוקים הקטנים האלו של חלב בננה.
"מהסופר" ענה ג'ין, בטוח שג'ונגקוק מעולם לא קנה מצרכים בעצמו, הילד המפונק הזה.
"פשוט תפסיק לבשל, הריח הורג אותי" אמר ג'ונגקוק בעייפות. אפילו ג'ין לא רצה להתווכח איתו, ג'ונגקוק לרגע נראה מרוקן, חושב על משהו אחר. אבל זה היה לשבריר שניה וג'ין היה בטוח שהוא דמיין את זה. הוא לא התעכב עוד בחדר, כי ג'ונגקוק סימן סימן לכולם לעזוב חוץ מלהוסוק.
הוסוק התיישב על השולחן. כשהיו עם אנשים היו ביניהם גינוני כבוד של שומר ראש ובוס. כשהיו לבד, הם הרשו לעצמם להיות החברים הטובים שהיו. ורק בגלל שהיו חברים כאלו טובים, הוסוק הרגיש בנוח להגיד את דעתו.
"לא היית צריך לקחת את ג'ין כתמריץ"
ג'ונגקוק גיחך, "אני יודע"
הוסוק לא הבין, "אז למה לקחת אותו?"
"רציתי לקחת את טאהיונג" הודה ג'ונגקוק.
"אבל ג'ין נדחף באמצע" השלים אותו הוסוק. מכה על ברכו מרוב צחוק. לאחר שנרגע, אמר, "נאמג'ון בטוח שעשית את זה כי אתה לא בוטח בו, מי היה יודע שהמניע שלך בהרבה יותר...פשוט"
ג'ונגקוק רק חייך "ממילא זה לא יצא אל הפועל"
"חשבת אולי להזמין את טאהיונג לצאת, כמו בן אדם נורמלי?" שאל הוסוק
"נראה לך?" אמר ג'ונגקוק "זה לא יקרה"
הוסוק רצה לשאול מדוע לא, אבל בדיוק אז צלצל הטלפון של ג'ונגקוק, זה היה נאמג'ון.
"אנחנו קרובים להסדיר את העניין"
הקול של ג'ונגקוק השתנה 180 מעלות, מקול חברי וצוחק, לקול קר ומרוחק
"לא מעניין אותי הפרטים בדרך, תגיד לי שהכל מסודר".
נאמג'ון התעלם. "מה עם ג'ין?" שאל
ג'ונגקוק לקח מג'ין את הטלפון כמובן, ודאג לתת לו חדר ללא מראה, יודע כמה ג'ין לא יכול בלי שני הדברים האלו. אם כבר לעצבן, אז לג'ונגקוק היה מאסטר בלעלות לאנשים על העצבים.
ג'ונגקוק שם את הטלפון על השתק "הוא נראה לי חושב שחטפתי את ג'ין והוא שואל לשלומו"
הוסוק הניד בראשו. ג'ונגקוק היה גרוע עם אנשים. אפס ביחסי אנוש. הוא לא הבין כמה הוא מפחיד ומאיים, וזאת אפילו בלי להזכיר שהוא הבן של.
עבור ג'ונגקוק זה היה משחק, דרך לעצבן את נאמג'ון, אבל האחרים לא ראו את זה באותה צורה.
הוסוק לא ידע איך להסביר את זה שוב לג'ונגקוק. כמה שניסה, הנער נותר חסר כישורים חברתיים.
"תן לי לטפל בזה, בסדר?" אמר הוסוק, וג'ונגקוק הושיט לו את הטלפון, סומך עליו בעיניים עצומות.
"נאמג'ון אח שלי, מה קורה?" קרה הוסוק בקול עליז "אתה לא מבין איזה אוכל ג'ין הכין לי - - " הוא המשיך לפטפט עם נאמג'ון בטלפון, יוצא מהחדר- כנראה על מנת להביא את הטלפון לג'ין. ג'ונגקוק הניד הראשו. הוסוק יכל למצוא על מה לדבר עם כולם. מעניין אם זה משהו שהוא למד כשהוכשר להיות שומר ראש, חשב, זה כישרון טוב.
~~~
טאהיונג התעורר למחרת בבוקר לבית ריק. ג'ין עדיין היה אצל ג'ונגקוק, ונאמג'ון נסע לנסיעת עסקים לפי מה שאמר הפתק.
טאהיונג השתעמם, הוא קם מוקדם בתשע בבוקר והוא מתחיל ללמוד רק 12, מה הוא יעשה עד אז?
הוא חשב על ג'ונגקוק, למען האמת הוא חשב עליו כל הלילה. לבסוף הוא אזר אומץ והתקשר אליו.
"היי" אמר בקול נמוך כשהשינה עדיין נשמעת בו.
"מי זה?" שאל קול קר וערני. ג'ונגקוק התעורר כל יום בחמש בבוקר, ללא יוצא מן הכלל. בתשע כבר רבע מהיום חלף בשבילו.
"זה אני..טאהיונג"
ג'ונגקוק ידע מי זה כמובן. המספר היה שמור אצלו בתור האח המוזר של נאמג'ון. והוא גם זיהה את הקול של טאהיונג שנשמע סקסי ונמוך. הוא פשוט לא היה בטוח איך להגיב, אז הוא משך זמן.
טאהיונג החזיק את הטלפון חזק "רציתי לדעת אם אתה רוצה להיפגש..?"
כן אני רוצה! רצה ג'ונגקוק להגיד, אבל זו היתה תגובה ילדותית, להיכנע לרצונות שלך. במקום זאת הוא אמר
"אני עובד עכשיו" בקול קר
"אה..הבנתי" אמר טאהיונג " רגע אתה לא בתיכון? אתה לא אמור להיות בבית ספר?"
"אז איך רצית להיפגש אם אני בבית ספר?" ג'ונגקוק לא יכל שלא לענות,"ומה, לא יכולה להיות לי עבודה?"
"אהה..נכון" ענה טאהיונג. ג'ונגקוק היה צעיר ממנו ונשמע יותר מפוקס ממנו. שרבב את שפתיו ואז כיווץ אותן הצידה, כמו שעשה תמיד בעת שחשב.
הוא רצה לראות את ג'ונגקוק...איך הוא ישכנע אותו? לפתע הוא חייך. הוא יודע איך!
"אנחנו יכולים להמשיך את מה שהתחלנו אתמול" הציע
כן בבקשה! איפה נרשמים? ג'ונגקוק השתיק מהר את הקול הזה בראש שלו.
"תראה ,זה לא ילך ביננו. אני לא נמשך אליך"
מה. מאיפה. למה אמרתי את זה עכשיו. ג'ונגקוק נשך את שפתיו אחרי שאמר את המשפט הזה. הוא לא רצה להגיד אותו בכלל ואוטמטית הוא נפלט לו. הוא יכל להרגיש כיצד טאהיונג נפגע ממנו.
בטוח יש לו דמעות בעיניים עכשיו , חשב ג'ונגקוק
"אה ..אני מבין" אמר טאהיונג בקול מאוד חלש. "אני..אני מצטער שהפרעתי לך.." הוא סיים מהר וניתק, מפחד לבכות מול ג'ונגקוק.
כל הלילה הוא חשב על דברים שהוא וג'ונגקוק ינסו ביחד אבל ג'ונגקוק בכלל לא נמשך אליו.
ולמה שימשך. הוא לא שרירי בשום צורה שהיא, אין לו שום קעקוע, השיער שלו תמיד מבולגן והבגדים מוכתמים בצבע לא פעם.
בטח אנשים כמו ג'ימין הם הסגנון של ג'ונגקוק. חשב לעצמו, בהירים, בטוחים בעצמם, שריריים, לא שמים על חוקים.
טאהיונג שיחק במראה שהיתה של השולחן, ג'ין אהב לשבת ליד השולחן הזה ולסדר גבות. אם הוא היה כאן עכשיו הוא היה מנחם אותו, או אם נאמג'ון היה... נאמג'ון לא היה מנחם, אבל מנסה בדרכו לעזור. הוא היה טופח לו מלא פעמים על הכתף, לא מודע שזה כואב לטאהיונג, מוציא לו בירה ופותח בנאום ה"יש הרבה דגים בים". זה היה נאום חסר תוכן, כי עבור נאמג'ון זה תמיד היה ג'ין, עוד כשהיו קטנים. וטאהיונג ידע שהוא לא היה מחליף את ג'ין בעד שום דבר בעולם. אבל הוא ניסה לעזור, ואת זה טאהיונג קיבל.
הוא הרגיש פתאום כל כך לבד.
דפיקה בדלת נשמע , אולי זה ג'ונגקוק? חשב טאהיונג אבל מהר מאוד מחק את המחשבה הזו.
"מי זה?" קרא בקול
"זה ג'ימין"
ג'ימין??
YOU ARE READING
קלישאה של סיפור // Bts Vkook Namjin Yoonmin
Teen Fictionהושלם עונה 1+ עונה 2 ג'ונגקוק תלמיד תיכון, עשיר מאוד אבל הוא גם חבר במאפיה. הוא פשוט חושב על הקריירה שלו בגיל מוקדם. ככה זה, צריך להסתכל לעתיד, ואיזה עתיד טוב יותר מלנהל קרטל סמים? הוא שואף לשם, אבל עכשיו הוא נתן למרותו של ראש המאפיה, ואתם תופתעו ל...
