עזוב אותי!״צעקתי כשאני רצה ביער הגדול הוא לא מתכנן לעזוב אותי הא? רצתי בכל הכוח שהיה לי אני בורחת מהמציאות שאהבתי? פתאום נפלתי על הרצפה בכל הכוח אני הרגשתי את העולם מסתובב ומסתובב כמו קרוסלה,הרגשות שלי צפים וצפים אני שונאת או אוהבת אותו? פתאום הרגשתי ידיים גדולות וחמות מחזיקות אותי ממותני ,זה הוא.
<לפני שלושה חודשים>
נקודה מבט מריאמה
קמתי כמו בכל בוקר הסתכלתי על עצמי במראה ,״מתי אני אהיה יפה?״ מלמלתי לעצמי, עיני היו חומות וגדולות ,ושיערי היה חום עם קצת שחור ,ושיערי הגיע עד לאמצע גבי , אין לי ביטחון עצמי כמו כולם זאת רק אני?, ביטחוני נהרס במשך השנים נהייתי יותר ביישנית ויותר סגורה , וחושבת יותר מידי על מה שאחרים חושבים עליי? חבל שזאת המציאות של כמעט כל בחורה....
נכנסתי למקלחת נותנת למים החמים לזרום על גופי וחושבת על העתיד אני כבר בת 23 וחיה לבד ואף פעם לא היה לי חבר...
״אני אשאר לבד?״ מלמלתי, לעצמי בעצב, אני אף פעם לא הרגשתי מה זה להיות נאהב לא מהמשפחה ולא מאך אחד.
זה מפחיד אותי שאני אשאר לבד לכל חיי ,ומזל שיש לי את נועה חברתי הטובה.
יצאתי מהמקלחת התלבשתי שמתי על עצמי קפוצון ענקי בצבע חום בהיר כמו שאני ,אוהבת ושורט שחור וצמוד
אני לובשת ככה רק לכמה שעות הבאות כי יש לי היום משמרת לילה ,אני עובדת כחוקרת ואני צריכה לחקור מקרה רצח שקרה ואולי יקרה חדשים מי יודע?
ישבתי רגע מול המראה בוחנת את עצמי בוחנת כל פיסת עור שבי ,כן אני נראת מזעזע ,אני לא אוהבת את איך שאני נראת ,לפעמיים אני חושבת לעצמי האם אני רואה משהו שאחרים לא רואים ?, אף אחד לא אמר שאני מכוערת אבל אף אחד לא אמר שאני יפה אבל כשאני מסתכלת במראה אני רואה מפלצת, אני רואה את זה ואף אחד לא רואה אני תמיד רואה שאני לא "נשית "מבחינת הגוף והמראה בכללי, ,אני חושבת שכל הבנות יפות בדרך שלהן אבל למה אני לא מבינה שאני גם יפה בדרך שלי?, להסתכל על כל הבנות האלו להרגיש לא שייכת, להרגיש לא "נשית" כי את לא שמה איפור, כי אין לך ציצי כי אין לך תחת כי יש לך קצת בטן חבל שהעולם חושב שמודל היופי זה רק ציצי ותחת אבל בלי נשמה........
אחרי שלוש שעות
נועה באה לבקר היא הייתה יפה כמו תמיד עיינה הכחולות ושיערה הבלונדיני הגולש עד עמצה גבה היא הייתה מלכת יופי, ויכלה לכבוש לב של כל בחור בשנייה לעומתי אני לא יכולתי "לכבוש "לב של בחור כמו שהיא עושה....
פתאןם חוט מחשבותיי נקטע כששמעתי את נועה אומרת "את היום באה למשמרת נכון?" היא אמרה בהתרגשות
"כן אני באה, ולמה את מתרגשת מהמשמרת ?,את בעצמך אמרת שאת לא רוצה להיות חוקרת ,את חוקרת בגלל שאבא שלך הכריח אותך .אז מה קרה פתאום?" אמרתי
"לא כלום "היא אמרה וידעתי שהיא משקרת דיברנו אני ונועה כל היום עד שהגיעה שעת המשמרת לבשתי את מדי המדים היו מורכבים ,מחולצה מכופתרת לבנה וגינס שחור שמתחיל להתפתח לאורך כל הרגל ,ונועה הייתה מצוידת מלהטכילה במדי העבודה שהיא הביא מהבית ,האמת נועה הייתה יותר יפה אני הייתי מכוערת ומישהי שאף אחד בחיים לא יתייחס עלייה, תמיד ראיתי את עצמי החברה המכוערת ועם השנים פיתחתי הפרעות אכילה בולמיה וכו אבל אני יודעת שזה רק תקופה וזה יעבור ,הסתכלתי על עצמי פעם אחרונה במראה לפני שיצאנו לדרך .
יצאנו מהבניין הגדול וצעדנו לעבר המכונית הלבנה הקטנה שלי....
ישבתי בכיסא הנהג ונועה ישבה ליידי הנסיעה עברה בשקט ולא ידעתי שמהנסיעה הזאתי ישתנו לי החיים.
הגעתי לתחנת המשטרה ונכנסתי למשרדי הפרטי, ישבתי לי מול המחשב מתבוננת במסמכים של החקירות רצח שקרו בימים האחרונים.
פתאום בשעה תשע בערב נשמעו דפיקות על דלת משרדי "יבוא" אמרתי ונכנס הבוס שלי "כן?" אמרתי
"את עכשיו יוצאת עם גוני ועם כל הצוות למקרה רצח חדש שקרה בסמטה החשוכה בצד השני של סיאול אני רוצה כל פיסת מידע שתעזור לנו שמעת?!"הוא נהם "כן בוס" אמרתי ולא הראתי שאני מפוחדת מהטון שהוא דיבר איתי איתו.
קמתי מהכיסא ולבשתי את מעילי השחור שהגעיה עד לברכיי שהיה במשרד ויצאתי לדרך
הגעתי לניידת המשטרה וישבתי ליד כיסא הנהג שהיה יושב בו גוני חברי לעבודה ניסיתי לברר ממנו מה המקרה לאורך כל הנסיעה, ממה שהבנתי שזה קשור לעולם התחתון, קשור למאפיונר הכי חזק בכל אסיה ,השולט בסיאול וצפון קוריאה ,ניקולאס הלסון.
הגענו לזירת הפשע כולם התרחקו כי אני הייתי החוקרת הראשית צעדתי לעבר הגופה בסמטה החשוכה הזאתי
בצד השני של סיאול הגופה הייתה מכוסה בדם הוא נראה שהוא נרצח באכזריות על ידיי ניקולאס הלסון אמרתי לכולם ללכת מהסמטה רצית זמן של שקט רציתי לברר את המקרה לבד כדי לדעת מה קרה עם הבחור הזה רציתי כל פיסת מידע קטנה שיכולה להוביל אותי עליו, לרוצח הזה כדי לשים לו סוף על הפחד שהוא מעורר במשך כל השנים הללו...
אני צועדת בסמטה החשוכה, בתחושת מועקה כאילו מישהו צופה בי, ולפתע זוג ידיים מושכות אותי אל עבר הקיר, יד אחת מרתקת את גופי אל המבנה הדומם והיד הנוספת נצמדת לפי, אני מרימה את הראש ומבינה שהידיים שאוחזות בי כעת,
מלאות בדם.
אך לא דמם שלהם.
תוך כדי בהיה בעינייו המנסות להוציא מעיניי את רגש הפחד אך ללא מוצא.
הייי אז אני מריאמה והעמוד בטיק טוק :
Whos.mariama
זה הספר הראשון שאני כותבת אני יודעת שיש שגיאות כתיב אני מצטערת על זה מראש💗
תכתבו מה שאתם חושבים על הפרק וזהו
אוהבת מריאמההההה💗💗💗💗
YOU ARE READING
תעלומה מתוקה || A sweet mystery
Romanceהאמת או השקר מה הכי חשוב אהבה או ביטחון? ככה מריאמה שאלה את עצמה באותו יום ששינה את חיה מריאמה עבדה כחוקרת במשטרה כמו כל יום היא הלכה לפענח מקרה רצח חריג שקרה בסמטאות החשוכות של סיאול אבל מאז החיים שלה השתנו פעם ראיתם גבר מאפיה ששוכח את החיילים של...
