האמת, אחד הסרטים הכי גרועים שיצא לי לראות, סרט אימה שמיועד לגילאי שלוש עד חמש בערך.
מה שכן, לא נראה שלואי חושב כמוני- מבטו המרותק לא זז מהמסך לשניה וידו נתלתה קפואה באוויר כשרצה להכניס פופקורן לפיו בדיוק כשג'וש, החבר של הגיבור, נפל על עץ כשרדפה אחריו מפלצת משונה ומכוערת בעלת שש קרניים, שמיד מיהרה לקרוע אותו לגזרים.
בזמן הסרט המשעמם השתעשעתי באכילת כל הפופקורן הענק שקנה לואי, ובנסיונות מרובים לקלוע חתיכות מהם לפי.
"לואי" לחשתי בשקט ודחפתי לו מרפק מה שמיד ניער אותו מהקיפאון בו היה שרוי
"כן ואל?" הוא שאל בלחישה רמה לא מזיז את עיניו מהמסך
"משעמם לי" התלוננתי
הוא מיד הסיט את מבטו אלי ועטה חיוך ממזרי על פניו "אני יכול להציע לך כמה רעיונות מעניינים שיעסיקו אותך"
"אוי נו" נשפתי "הבטחת בלי תזכורות לסקס!"
"מישהו הזכיר סקס?" הוא שאל בתמימות מעושה "כי אני ממש לא הזכרתי סקס! רואה? זה הכל המוח החרמן שלך שרוצה אותי" הוא גיחך
"נו בוא נלך מכאן!" הרמתי מעט את קולי גוררת אחרי לחישות רמות של ילדים בני עשר בשורה מאחורי
"מה פתאום?" לואי הפנה לעברי מבט מזועזע רק מעצם הרעיון
"הסרט הזה מיועד לילדים בני שלוש בערך!" מחיתי
"הי! כתוב באזהרות מגיל שתים עשרה בלבד!"
"לעזאזל אתה בן שמונה עשרה!" המשכתי לנסות לשכנע אותו. מבטו המוזר הבהיר לי שאולי אני טועה
"אתה בן שמונה עשרה, נכון?" שאלתי בחשש מקווה שהוא לא בן שתיים עשרה מתחזה
"טכנית אני בן עשרים, נשארתי כיתה פעמיים, פעם בוו ופעם ביוד" הוא אמר בחיוך
"אה.. אוי?" שאלתי לא יודעת איך מגיבים למצב המוזר
הוא צחק "לא לא אוי. ככה אני כזה חתיך אלוהי" הוא הרים את זרועותיו בראוותנות מסתיר לכל שורת הילדים בני העשר מאחורינו
"אתה כזה תינוק מגודל!" הורדתי את זרועותיו החסונות תוהה לעצמי איך לעזאזל האדיוט האלוהי הזה בן עשרים.
"יודע מה? זה אחד הדייטים הגרועים שהיו לי בחיי!" אמרתי בקול בכייני ושילבתי את זרועותי על חזי
חיוכו לא ירד מפניו המשועשעות "את לא נהנית?"
"משעמם לי"
"אוקי אז תספרי לי מה מעניין אותך" הוא אמר מתעלם לגמרי מהסר המוקרן על המסך
"בדרך כלל סרטי אימה אבל הוא ממש גרוע!"
"הי את בחרת"
נאנחתי "אני יודעת... יודע מה? מה אתה הכי אוהב לעשות?" שאלתי בלחישה רמה
הוא חשב מעט לפני שענה "אני אוהב לעשות קעקועים, זה מזכיר לי דברים שלעולם לא ארצה לשכוח" הוא העביר את אצבעו על שורת הקעקועים באמתו הכמעט שחורה מדיו החרוט בגופו לנצח
"איזה קעקוע אתה הכי אוהב?" שאלתי מצרפת את אצבעי לאצבעו על ידו המקוקעקת
"קאפקייק? רציני?? ופאקמן? ואיקס עיגול??"
הוא הסווה גיחוך ומשך בכתפיו "אני לא רוצה לשכוח שאני ילד וחוץ מזה, זה מאוד שימושי"
"שימושי?"
הוא הנהן בידענות מוגזמת "כן שימושי, תחשבי כשאת מקשיבה למישהו מממשש משעמם, תמיד יש לי תעסוקה"
"לשחק עם עצמך איקס עיגול"
"בדיוק"
"אתה כזה תינוווק!" אמרתי בקןל, שוכחת שאנחנו באמצע סרט. מבטו המבוהל המתאפק לא לצחוק של לואי הראה לי שיש מישהו מאחורי כשהסתובבתי לא הופתעתי לגלות את הסדרן שדרש שנצא החוצה.
יצאנו שנינו מצחקקים כמו זוג ילדות ולואי החליט שנראה סרט אחר במקום הדייט שנהרס, והפעם הוא בוחר.
" אני אף פעם לא אדע את הסוף! ובאשמתך!" התלונן כשהתלבו איזה סרט נראה עכשיו
"איך אתה בכלל יכול להתלונן על זה שגאלתי אותך מהסרט המשעמם הזה?"
הוא נעץ בי מבט זועף ולא הגיב
"אין לי כח לראות סרט" הכריז אחרי כמה דקות של סריקת המסכים
נאנחתי בהקלה "האמת שגם לי בוא נלך לאנשהו"
"אבל לא עשינו כלום בדייט הראשון!" התמרמר
"לא נורא בא נלך למצוא משהו לעשות ונמשיך אותו בכל זאת"
"הייתי מציע שנלך לבר אבל את לא שותה, וכבר היינו במסעדה ביחד"
עיני אורו למשמע דבריו "דבר ראשון שאתה צריך לדעת עלי, אני אף פעם לא אומרת לא לאוכל"
טוב חברים וחברות. שוב, התודה הכי הכי גדולה עד עכשיו!! תוך חצי שעה מרגע שפירסמתי את הפרק, עשר הצבעות! אין עליכם בעולם!!
ועכשיו להודעה חשובה: התחלתי לכתוב עוד סיפור, שונה לגמרי לגמרי לגמרי מהפאנפיק הזה, והוא גם לא פאנפיק... עכשיו אני די מתלבטת, אם לפרסם את הסיפור או אם לא... האמת שזה תלוי בכם כי לסיפור השני אבקש מטרות כי אותו קשה לי יותר לכתוב.... תעזרו לי להחליט בסדר? את הפרק הראשון אני אפרסם בלי מטרה אבל משם כבר יהיו מטרות... תגידו לי אם ניראלכם שזה כדאי ואם לדעתכם זה מיותר... תודה!!
שוב, תצביעו ותגיבו כי אולי אין מטרות אבל זה באמת גורם לי לכתוב מהר יותר
YOU ARE READING
Mistake לואי טומלינסון
Romanceהיא אחת שמבואסת מהחיים ותמיד נדפקת מהמציאות, היא אחת שאוהבת לישון, אוהבת את העבודה ואף פעם לא תגיע בזמן לשיעור, היא האחת שמכירה את כל סוגי ההיררכיה בתיכון כי עברה את כל השלבים, היא פוגשת את הבחור בו היא מתאהבת בצורה הכי מביכה שאפשר, ומציגה את הטעם ש...
