Devil flower | vkook

Chapter 1

ווגאס, אפריל 2018

זוג הדלתות החשמליות נסגרו בחריקה מצמררת ותחמו את אזור הכניסה המוגבל לצוות הרפואי בלבד. גבר בגובה מטר שמונים וקצת עמד מאחורי אותן דלתות זכוכית ושיחק עם ציפורניו בלחץ ניכר. הוא נשך את שפתו התחתונה בזמן שהסתובב על מקומו בגבות מכווצות מדאגה ופסע עם רגליו הכבדות בחיפוש אחר מקום ישיבה במסדרון כניסת חדר המיון העמוס מתמיד.

מחוגי שעון הנחושת שבפינה נחתו על זוג הספרות העליונות ופצחו ברינגטון בסגנון מלכותי שהודיע על שעת חצות והעיר את שחור השיער מנמנומו הקצר. "סליחה?" פנתה אליו בחורה ג'ינג'ית מתולתלת בעלת מבנה גוף מעוצב שכוסה מדים מגוהצים, "הוא יצא מקודם.. לא רצינו להעיר אותך" היא אמרה בתנועות ידיים גדולות ובנימת קול מרגיעה בזמן שהלבוש אזרחי התרומם מהכיסא הפלסטיק ששירת אותו במשך השעתיים האחרונות ופיהוק קטן חמק לו מבין שפתיו הדקות.

"אפשר לראות אותו?" קולו של שחור השיער נשמע מהוסס חלקית, "בוודאי" האחות הצמידה את כפות ידיה הקטנות למחיאת כף שקטה והובילה את הדרך אל מבוקשו של הגבר המושך שלידה. "הפגיעה לא היתה רצינית" היא התחילה בפירוט המצב הרפואי תחילה, "הוא התעלף מההלם של התאונה והחבלות שקיבל זה בגלל המפגש החזק של גופו הרזה באספלט לאחר העילפון".

"כמו שאתה יכול לראות הוא נראה בסדר בהחלט" היא סיכמה בחיוך בזמן שעמדו במרחק כמה פסיעות והביטו בלבוש בפיג'מה הנושאת את סמל בית החולים האזורי, שתקשר עם כמה מהצוות הרפואי שהיו סביבו באנגלית שוטפת. שחור השיער נשם בהקלה והניח את ידו הימנית על ליבו, "תיגש אליו" הג'ינג'ית עודדה וטפחה בקלילות על כתף הגבר שלצידה לפני שהמשיכה בדרכה.

"אוקיי~" שחור השיער מלמל בזמן שהפריח נשיפה מאפו הסולד ושפשף את כפות ידיו זו בזו מלחץ. הוא לקח כמה צעדים נוספים אך עדיין נשאר רחוק מהמיטה ושאר הסובבים, מצותת לנאמר שם. "אז.. טאהיונג.." אחד האחים פנה לפצוע, "תנוח בינתיים ואנחנו--", "--זה הוא!" הפצוע הרים את ידו והפנה אצבע מאשימה לשחור השיער שעמד מאחור. אנשי הצוות הרפואי שכלל שני זכרים ונקבה סובבו את ראשם באחת וסרקו את הגבר שניצב לידם.

גבר בשנות העשרים המאוחרות לחייו, שיערו השחור היה גולש וארוך במקצת, סט בגדים שחורים כיסו את גופו החסון שהעיד על משטר אימונים יומיומי, זוג עגילי חישוק כסף תואמים השתלשלו מאוזניו ורצף קעקועים שהתחילו בפרק כף ידו וכנראה טיפסו במעלה הזרוע המכוסה. "אני.. אני.." שחור השיער התחיל לגמגם כשכל המבטים היו נעוצים בו. "זה הוא!!" הבחור העונה לשם 'טאהיונג' חזר על דבריו אך הפעם חיוך קטן נמתח על שפתיו.

"זה הוא.. הוא.. הוא.. הבעל שלי" הברונטי אמר בגאווה לסובבים כשידו עדיין מושטת לכיוון הגבר החסון שלא היה ניתן לפספס בחדר המיון. "לטאהיונגי שלנו יש טעם לא רע בכלל" אחד האחים קרץ בזמן שטאהיונג כיסה את פניו עם ידיו בביישנות, "תפסיקו" הוא מלמל בשקט לחבריו החדשים ולחייו העלו סומק ורדרד. "איך אתה מרגיש?" שחור השיער הדביק את המרחק הנותר ונעמד לצד ראש המיטה, "עכשיו מצויין" הפצוע חייך והביט בעיניו העמוקות והיפות של בעלו בחולמניות.

"לפני שניתן לכם קצת זמן לבדכם" האחות שעמדה בצד עד עכשיו נדחפה ביניהם, "אנחנו צריכים לסיים במילוי הפרטים האישים". טאהיונג ניתק את המבט ראשון והנהן לאחות הבלונדינית שהפריעה אבל בסך הכל רצתה לעשות את חלקה בעבודה כששני הזכרים נעלמו. "איפה אתה גר?" היא פנתה ליושב על המיטה, "איתו" טאהיונג שילב את אצבעותיו באלו של האחר וחיזק את האחיזה יותר אם זה רק היה אפשר. "חחח ברור" הג'ינג'ית במדים ממקודם גיחכה מרחוק.

"מה מספר הטלפון שלך?" הבלונדינית המשיכה לשאלה השניה בסדר, "--הפלאפון שלי!!" טאהיונג פער את עיניו באחת תוך כדי שתפס בשערותיו החומות בתסכול, "איבדתי אותו!!". "אני אמלה את הפרטים ואחזיר לך אחר כך", שחור השיער הושיט את ידו ותפס בנייר התשאול. "אולי תשב?" טאהיונג שרבב את שפתיו וטפח פעמיים על מזרן מיטת בית החולים בילדותיות, הגבר החסון עשה כדבריו והתחיל במילוי פרטיו האישיים. "ג'און ג'ונגקוק.. תהיתי מה שימך.." טאהיונג ליקק את שפתיו היבשות והסתכל במבטו המופתע של האחר לאחר שקרא את אשר מילא בדף, "אתה לא זוכר, נכון?" שחור השיער אימת את חשדו.

"ייאא!!" טאהיונג כיווץ את גבותיו בכעס מדומה, "אתה רוצה שישאירו אותי גם לישון כאן?? נשבר לי!!". "טאהיונג" שחור השיער קרא בשמו של האחר לראשונה היום "ברור שאני מת לקחת אותך לבית.. אבל אתה בטוח שאתה מרגיש טוב? לקרוא לרופא?". "אני בסדר.. אני חושב.. יש לי אותך" טאהיונג חייך לעצמו תוך כדי שהשעין את גופו על זה של האחר ושיחק עם אחת מידיו בקצוות שיערותיו החומות, מרגיש באופוריה ולאו דווקא בגלל סם משכך הכאבים שקיבל.

"אני אחזיר את הטופס ואמסור לצוות שאנחנו מעוניינים לחתוך הביתה" שחור השיער נעמד על רגליו הארוכות וכבר התחיל בחציית חדר המיון לאזור הדלפק והמזכירות. צעד אחר צעד הרגיש לו כבד יותר מהשני, הדף מלא בחלקו בפרטיו האישיים שלו ובחלקו כיד הדמיון הטובה עליו. הוא נשך את שפתו התחתונה בזמן שהגיש את הטופס לאחות הג'ינג'ית הנחמדה ממקודם, והתחבט עם עצמו על ההחלטה והצעד השגוי שעשה.

"נשחרר אותו מיד על הבוקר" האחות במדים העלתה את התוכנית לכמה שעות הנותרות לזריחה. שחור השיער קד וסב על מקומו בחזרה לבעלו שכעת ישב בשקט מכוסה בשמיכה. "הם הסכימו?" טאהיונג שאל בפיהוק והביט בעיניו הממגנטות של האחר, "כן.. הבדיקות יצאו תקינות.. תישן בינתיים" שחור השיער סידר את מיטת בית החולים למצב שכיבה שיהיה נוחות מקסימלית לאחר. "ייאאאיי" טאהיונג פיהק בשנית ונשכב על צידו, מביט בגבר היפה שלידו שישב כעת על כיסא רנדומאלי שהשיג.

"ג'ונגקוק!!" טאהיונג התיישב באחת ופניו היפות היו קרובים פיזית לאלה של האחר, "ממ?" שחור השיער תהה והיה נראה שנמנע מלדבר. "מתי נפצעת?" הברונטי שלח את ידו לאזור הלחי של שחור השיער והסית מעט את פיסת פוני שיערו הארוך והכהה, חושף חתך קטנטן, אדום חצי פתוח באורך כמה מילימטרים שלא היה מזיק אם היה מקבל טיפול רפואי גם כן על מנת לא להשאיר צלקת. "זה שום דבר" ג'ונגקוק תפס את ידו של האחר באגרסיביות והרחיק אותה מפניו.

"ג'ונג..קוק.. זה.. כואב.." טאהיונג הביט בעיניו העמוקות והשקטות כמו האוקיינוס של שחור השיער ולראשונה פחד מאובדן הזיכרון שלו, אולי אחרי הכל החיים שלו לא היו הכי מושלמים עם ג'ונגקוק כמו שחשב שהיו.

***
היי--?
חחח אני יודעת שלקח לי הרבה זמן לחזור,
אבל הינה אני כאן.

קריאה מהנה!!

[פרק נוסף יעלה מחר ^_^]