What if... (Hebrew)

2

"ליל, אל תלחיצי אותה. היא תלך לאן שהיא רוצה." אמר סוורוס. "אם כבר, אמילי תלך להאפלפאף."

אמילי נלחצה. הוריה, לילי וסוורוס, סיפרו לה על הוגוורטס, אבל היא לא רצתה ללכת לבתים שבהם הם היו. לילי חיבקה את ביתה. "בואי נעשה את זה ביחד." אמרה. שלושתם אחזו בעגלה וביחד הם הגיעו לרציף תשע ושלושה רבעים.

היא נפרדה מהוריה ומצאה תא ריק ברכבת. שיערה השחור שירשה מסוורוס ועיניה הירוקות שירשה מלילי שיוו לה מראה מיוחד במינו. תלמיד שחור שיער דפק על דלת התא. "אפשר לשבת כאן? כל התאים מלאים."

אמילי הנהנה. הילד נכנס. "אני פרנק. פרנק פוטר." "אתה הבן של ג׳יימס פוטר ואמה פאטיל?" שאלה אמילי. "יש לך את-" היא לא סיימה את השאלה. פרנק הסיט את הפוני שלו וחשף צלקת בצורת ברק. "וואו." אמרה אמילי.

פרנק הנהן. "אני יכול לשאול מי את?" שאל.
"אמילי סנייפ."
"הבת של לילי וסוורוס?"
"כן"

"אבא שלי היה מאוהב באימא שלך. הם גם יצאו." אמר פרנק. "אני יודעת. אבל משום מה לא שמרתם על קשר." אמרה אמילי. "אבא שלי אומר, ואני מצטט, 'אני לא מעוניין לשמור על קשר עם אדם כמו סבר מאוס.' אבל שמעתי שרמוס שומר על קשר." אמר פרנק.

שאר הנסיעה עברה בשקט, עד שמכשפת הממתקים הגיעה. "רוצים משהו מהעגלה, חמודים?" היא שאלה. פרנק קפץ. "תני לי עשר צפרדע שוקולד, שתי אריזות של עוגיות קדרה ו-" הוא הביט באמילי. "רוצה עוד משהו? זה בשביל שנינו." אמילי הופתעה. לא כל יום הבן של ה"אויב" של אבא שלה מביא לה ממתקים.

"זה בסדר," היא אמרה. "אני לא רוצה כלום."

עוד קלף של מרלין נוסף לאוסף שלה. פרנק קיבל מכשפה ממשרד הקסמים. עד מהרה הם הגיעו להוגוורטס, ושמעו קול קורא, "ילדים חדשים! תלמידי שנה ראשונה לכאן!"

ענק עמד שם, ואמילי זיהתה אותו מיד. זה היה רובאוס האגריד, שומר הקרקעות. הוא בא אליהם בחג הפסחא, לפעמים. "מה שלומך, את שם, אמילי?" צעק אליה. "אני בסדר!" השיבה.

השיט בסירות היה קשה. אמילי הייתה בסירה עם פרנק. הטירה הייתה מדהימה; לפחות שלושה מגדלים, צריחים גבוהים ואור חמים בקע מהחלונות.

"טוב, אני עכשיו משאיר אתכם עם פרופסור מגקונגל עכשיו, אמילי, בסדר?" האגריד אמר/שאל. אמילי הנהנה לעברו.

הפרופסור מגקונגל, אישה מבוגרת עם פקעת הדוקה על ראשה, הסבירה להם מה הולך לקרות והביאה אותם לאולם הגדול.

"הינה זה קורה," פרנק לחש לאמילי. "הבתים!" באולם הגדול היו ארבעה שולחנות הבתים ושולחן המורים. מגקונגל הקריאה את שמות. לאמילי זה נראה כמו שניות עד שהיא הגיעה לשמה. "סנייפ, אמילי."

אמילי התיישבה על שרפרף המיון והמצנפת הונחה על ראשה. "המממ," אמר קול קטן. "אומץ לא חסר, טוב לב יש בשפע. הוריך משני בתים מנוגדים, נכון?" אמר הקול. "אני חושבת שאת יותר מתאימה ל רייבנקלו!"

השולחן הכחול מחא כפיים. אמילי התיישבה ליד מדריכה, מחכה לשנה הראשונה שלה בהוגוורטס.

כבר ניחשתם על מה זה? למי שלא, זה מה היה קורה אם לילי וסנייפ היו מתחתנים. יצא לי חמדמד, לא?