האמת שמאחורי הרצח שלי

פרק 1

כל יום בתיכון מרגיש לפעמים כמו נצח,
הריבים עם המורים, צחוק עוקצני של נערה או ציור גס על קיר השירותים, כל אלו מרכיבים ביחד לופ אינסופי של סבל. החיים של תלמיד תיכון ממוצע מסתכמים בטיפוס בסולם החברתי ולא מעבר- אבל לאלו מאיתנו שקיבלו קצת יותר שכל התיכון נראה אחרת.
אז הנה אנחנו חודשיים לפני סיום הלימודים ואתם בטח תוהים מה לעזאזל הבחור הזה רוצה? מי הוא בכלל?
אז היי למי שעדיין לא מכיר אותי (איכשהו) - אני מארק וו העורך הראשי של עיתון בית הספר שזכה לכינוי המרענן "the slutshamer" וכחלק מפתיחת הקיץ החגיגית לא יכולתי להשאיר אתכם עוד במתח ואני נאלץ לקיים את מה שהבטחתי.
לפי מקורות אמינים יש לי את הסיבה להאמין כי כריסי מיי היקרה שלנו בילתה את סוף השבוע עם לא אחר מהמורה למתמטיקה ותנו לי להגיד לכם את זה ככה - הם לא היו עסוקים בלפתור תרגילי חשבון. לאלו מכם שתהו
אז לא החבר שלה שבמקרה הוא הקוורטרבק של קבוצת הפוטבול שלנו לא ידע דבר, ולכן כל מה שנשאר לתהות הוא מה יקרה? תנו לי להגיד לכם רק דבר אחד במשוואה הזו שלוש זה קצת יותר מידי.

פוסט. קליק. מעלה. נשלח.

התגובות לא איחרו לבוא, כבר תקופה ארוכה שלעיתון בית הספר יש יותר כוח מסתם עיתון רגיל. ומה אני כבר יכול להגיד אנשים אוהבים לשמוע את האמת במיוחד כשהיא לא עליהם ובמיוחד כשהיא מכילה סודות אפלים.
בהתחלה זה התחיל בתור משהו תמים הרצון העז שלי להיות עיתונאי חוקר ולחשוף, אבל אז התחילו לצוץ הזדמנויות. מיילים סודיים מתלמידים שונים חושפים אחד את השני, משחקי נקמה ככה אני קורא לזה. משחקים שבהם אני המרוויח העיקרי. חיוך זחוח הזדחל לפני כשהתחלתי לשמוע את ההתראות קופצות מהמכשירים השונים אחת אחרי השניה. ואז ההתלחשויות הגיעו, הרעש הרגיל של ארוחת הצהריים פסק והתחדש בזימזום אחר עוקצני יותר ממש כמו בקן צרעות. ואז הוא נכנס בזעם נער גבוה בלונדיני ושזוף מרוב אימונים בשמש. בעולם עם פחות סטריאוטיפים אולי יכלנו להיות ביחד. אבל הוא הקוורטרבק הסטרייט שיצא עם מלכת הכיתה שתשים עליו זין לטובת המורה החתיך והגרוש הטרי. והיא ישבה במרכז שולחן מלבני וארוך בקפיטריה, הוא שעט אליה כמו אל טרף. היא לא רעדה אבל דמעות היו בעיניה. היא הייתה מוכנה לתפקיד חיה, הוא נעצר מולה מציג את הטלפון שלו.
הוא לא יכל להסתכל לה בעניים, השקט בחדר היה עצום, במיוחד בגלל שמדובר בקפיטריה בשעת צהריים- אף אחד לא רצה לפספס את הרגע הזה , מה יקרה בין מלך ומלכת הנשף?
״האם זה נכון?״ הוא חרק את המילים מבעד לשיניו.
עכשיו הבכי שלה התגבר והיא יבבה ממש.
״ג׳ייק תן לי להסביר בבקשה!״
הוא גיחך מין צחוק עצוב ויצא מהחדר בסערה. טוב לא לפני שצעק עליה ״אנחנו גמרנו!״ . והיא בתגובה רצה אחריו כאילו זה יעזור לה לבוגדנית. מגש פלסטיק הכה את השולחן שבו ישבתי. זאת הייתה אל, אל הייתה מיוחדת היא הייתה מסוג האנשים שכולם אהבו, היא הסתדרה עם הילדים המקובלים הוזמנה לכל מסיבה יצאה עם הבחור הכי חתיך בבית הספר, הייתה מצטיינת בכל המקצועות יפה באופן בלתי יאמן ועדיין למרות שהיו לה את כל הסיבות לנדות אותי היא המשיכה לשבת איתי בכל ארוחת צהריים. אל הייתה מיוחדת וכולם ידעו את זה, וזה למה כשהיא סטרה לי באותו הרגע הבנתי שהגזמתי.
״אני רוצה להגיד שאני מצטער-״ אמרתי
״אבל אתה לא.״ היא קטעה במהירות
״אבל אני לא״ הסכמתי.
״זה היה אישי הפעם ואתה יודע את זה מארק! אוף הלוואי והיית יכול להבין כמה טוב היה העיתון לפני כל זה״ היא החוותה בידיה על הלפטופ שלי.
״זה אולי היה אישי הפעם אבל מגיע לו לדעת את האמת. ככה או ככה היא הייתה מתגלה- ואני ממש מצטער אל אבל הדבר הזה הוא העבודה שלי וזאת האמת בין אם תאהבי אותה ובין אם לא... ״
״לפעמים אני פשוט לא מבינה אותך, תדבר איתי כשתתעשט על עצמך״ ואז היא קמה והלכה שיערה החום התנופף ברוח כאילו הוא כועס כמעט כמוה, היא לבשה מכנס גינס רפוי וגופיה ירוקה שהתאימה לעיניה. וזאת הייתה הפעם האחרונה שבה ראיתי את אל, בפעם הבאה שאני אראה אותה היא כבר לא תהיה בין החיים והחיים שלי כבר לא יהיו אותו דבר...

———————-
מקווה שאהבתם
מה דעתכם?