קהילת הפאנדום הסודית

פרק 1

אזז, איפה הייתי?
אה, כן, בדיוק ראיתי שהארי פוטר וגביע האש פנוי!
החלטתי להיכנס אליו.
נכנסתי אל קרן האור ואז, נשאבתי אל תוך חלל ריק לבן כולו מלא מילים.
ראיתי את המילים "שולחנות הבתים" נמתחות לארבע שולחנות ומצמיחות רגליים, ראיתי את המילים של השמות כושלות לצורת בני אדם, ומצאתי את עצמי בחדר קטן עם כמה ילדים בני 11 חמודים ומתרגשים.
אלים אדירים!, או שיותר נכון להגיד "מה בשם תחתוניו של מרלין"! אני הייתי בחדר הצדדי שליד האולם.

אני לא זוכרת עוד הרבה ממה שקרה, אבל עכשיו אני אתחיל להקליד את הדפים, ולכן הסיפור ידבר על עצמי בגוף שלישי.

(ה.כ. סתם עשיתי את זה כי יותר נוח לי לכתוב ככה)

אמילי והילדים נכנסו לאולם, ומייד אמילי שמה לב שכולם נועצים בה מבטים, דמבלדור, כמובן, לא מיהר להסביר כלום בדרכו הדמבלדורית.
מצנפת המיון התחילה לשיר את השיר שלה, אבל אמילי לא שמעה כלום, הדבר היחיד שהיא שמעה זה את הלמות לבה הפועם בכוח בהתרגשות.
בעודה מחכה לסוף השיר, היא תהתה למה רק היא שם ואין עוד פאנבוי, אבל כמובן שאי אפשר שיהיה למישהו שקשור לעולמות הפאנדומיים חיים קלים.

בסיום השיר של מצנפת המיון פרופסור מקונגל התחילה לקרוא בשמות של התלמידים והם באו, וכעבור זמן מה המצנפת קראה בשמותיהם.

אמילי לא הקשיבה לשמות, עד שהיא זיהתה שם משפחה אחד מוכר.

קריווי!

זה אח של קולין!

כשסיימו להקריא את השמות של כל התלמידים, דמבלדור אמר:

"יש לנו תלמידה חדשה, כוחות הקסם שלה התפתחו מאוחר, אז רק בחופש שלחנו לה מכתב.

היא תצטרף לשנה הרביעית, ונמיין אותה עכשיו".

אמילי התקדמה למצנפת כשהלב שלה פועם בחוזקה, היא התיישבה, ושמעה את המצנפת מדברת בראש שלה.

הממ,

יש פה לא מעט אומץ, 

טוב לב נשפך פה בשפע,

וגם לא חסר חוכמה וערמומיות.

הכי בולט פה זה רייבנקלו וסלית'רין, לאן את רוצה ללכת, ילדה?

ברגע הראשון אמילי התבאסה שהיא לא תלך לגריפינדור עם ג'יני והרמיוני,

אבל היא לא ידעה לאן ללכת, מצד אחד יש את לונה המדהימהה ברייבנקלו שהיא מתה עליה,

אבל מצד שני יש בסלית'רין את דראקוו החמודייי.

טוב, אחרי כמה דקות היא החליטה!

היא ידעה לאיזה בית היא תלך, וכבר דמיינה את העניבה שלה נצבעת בצבעים של הבית.

היא בחרה בבית...

מוהאהאהא

המשך יבוא,

איזה מגעילה אני!!

תחליטו אתם בתגובות לאיזה בית,

פרק הבא ב40 כוכבים

הלכתי לחפש את הקהילה,

בייי!!