וואן שוט/ טאהקוק

טאהקוק פוראבר (2)

נ.מ נאמג'ון.

עמדנו כולנו מחובקים בחדרו של המנכ"ל, מנסים כמה שאנחנו יכולים להחדיר בשני הצעירים שלנו שלא משנה מה אנחנו שם בשבילם, כלהקה, כמשפחה.

"איך אתם עכשיו?" יצאתי מהחיבוק ושאלתי אותם בשם כולם "אנחנו בסדר, תודה שאתם כאן בשבילנו" טאהיונג ענה,
"מה נעשה נאמג'ון היונג?" ג'אנגקוק שאל והפנה את מבטו אלי, מוחה דמעות שעוד נשארו ממקודם.
"המנכ"ל צודק במה שהוא אמר.. הארמי באמת לא יקבלו אותנו, וזה יכול להוריד את כל המוניטין של הלהקה" ג'אנגקוק סיפר לי את החששות שלו, לא ידעתי מה לענות לו, ניסיתי לחשוב על תשובה כשיונגי פתאום הראה לנו את הטלפון שלו ואמר "אני לא חושב שזה נכון"
בטלפון היה את הסרטון שהמעריצה צילמה את ג'אנגקוק ואת טאהיונג מתנשקים
"תסתכלו על כל התגובות" הוסיף
כולנו ישר עברנו לקרוא את כל התגובות מהארמי. מקובצים סביב הטלפון.
ואני התנדבתי לקרוא לכולם  
'וואו זה נראה אמיתי'
'אני לא מאמינה הם באמת ביחד'
'סוף סוף הם נחשפו לעולם!!'
'הם כל כך חמודיםם'
הקראתי את התגובות הראשונות וכאלה היו עוד אלפים.
הפסקתי לקרוא ונתתי לחבר'ה להמשיך לבד,
זה היה משוגע! כל כך הרבה ארמי תמכו בהם.
הסתכלתי על פרצופם של טאה וקוקי. הם הסתכלו פעורי עיניים במעריצים שתמכו בהם ושמחו בשמחתם,
רק שפתאום הבעתם הפכה למבולבלת ותחושת עצבות נבעה מהם
לא הבנתי מה קרה עד שמהר מאוד ג'ין הקריא את כמה הודעות:
'מסריחיםם'
'שברתם לי את הלב!!'
'אף אחד לא יקבל אתכם'
אני לא ארמי יותר בגללכם!!'
הוא דיפדף מהר וראיתי שכאלה יש עוד הרבה
"תעזבו את זה" ג'ימין אמר פתאום ולקח את הטלפון מהידיים של ג'ין
"טאה, קוקי" אמר והסתכל עליהם בעיניים
"מי שלא רוצה לאהוב אתכם כמו שאתם לא חייב,
תראו כמה אנשים כן תומכים בכם ומקבלים אתכם כמו שאתם, תתרכזו בזה" סיים להגיד וחייך את החיוך שמיוחד רק לו
"בידיוק" הובי הצטרף וחיזק את דבריו של קודמו
"אם הם אומרים את זה בתור "ארמי" שלנו, זה מראה שהם לא למדו כלום מאיתנו. לא לקבל את השני כמו שהוא, ולא לראות כל אחד בתור בן אדם לא משנה לצבע שלו ולמגדר שלו"
גם ג'יי הופ סיים וכולם הינהנו בהסכמה.
"תודה" אמרו טאהיונג וקוקי ביחד, ראיתי להם מחזיקים ידיים ושמחתי שהם שם אחד בשביל השני גם כשקשה להם.
"אני חושב שכדאי לנו להמשיך ככה." ג'ין אמר פתאום וכולם פנו אליו ישר. "נתעלם ממה שקרה עם המנכ"ל וממשיך כרגיל, הוא עוד יראה שזה רק מעלה את הרייטינג ללהקה שלנו!" המשיך ג'ין בבטחון גובר והחדיר אותו בכולנו.
"בואו נצא מכאן" אמרתי וכולם הסכימו פה אחד.

הגענו לבית שלנו, וכל אחד הלך להתמקם בחדרו. פניתי לטאהיונג וג'אנגקוק שהיו גמורים ואמרתי להם ללכת לישון אחרי שהבטחתי להם שאם יקרה משהו אנחנו נטפל בו, הם הסכימו והלכו לישון.

את האמת, דאגתי לשניי אלה. ג'אנגקוק שיתף אותי ברגשותיו לטאהיוג עוד לפני שהם הפכו להיות משהו, אמרתי לו שזה בגלל שהם נמצאים כל כך הרבה זמן ביחד וזה שאין הרבה נשים בחיים שלו, הוא מחה והסביר לי שזה לא זה, אבל לא היה לי מה לעשות. גם אני לא הייתי שלם עם התשובה שלי, אבל היינו בתחילת הקריירה שלנו וידעתי שדבר כזה שיוצא לעולם בשלב כל כך מוקדם, עוד לפני שהיה לנו תמיכה של בקושי מאה מעריצים, היה יכול לרסק אותנו לפני שהספקנו אפילו לצמוח.
אז אמרתי לו את מה שהייתי חייב להגיד, אבל אז אחרי שנה אם לא יותר הוא בא אלי שוב ואמר לי שהרגשות לא עוברים ושזה מקשה עליו מאוד.
לא היה לי מה לעשות שוב, גם אחרי שקיבלנו קצת תמיכה, זה לא הספיק בשביל לשרוד את זה.
בשנה השלישית קרה משהו מוזר, ג'אנגקוק שוב הגיע לספר לי עד כמה אלו רגשות שמקשות עליו וקשה לו שכל דבר קטן שטאהיונג עושה מלהיטים אותו מחדש. אך לא היה לי מה לעשות, אפילו לא ידעתי אם טאה חושב על קוקי באותה הצורה.
וכאילו הוא קרא את המחשבות שלי, טאהיונג בא לדבר איתי כמה ימים אחר כך וסיפר לי את אותו הדבר, שגם הוא חושד שיש לו רגשות לג'אנגקוק.
זה תפס אותי לא מוכן אבל כמובן שלא סיפרתי את סודו של ג'אנגקוק.
המשכתי להגיד לשניהם שזה עדיין לא הזמן, ושאין מה לעשות.
בשנה החמישית לקריירה שלנו, הם הפכו להיות זוג, והם לא היו צריכים אותי בזה.
קצת אחרי שזה קרה שניהם באו אלי וסיפרו לי שהם ביחד ושהם מבטיחים שיזהרו, ולא יראו את זה בחוץ, סמכתי עליהם, והייתי שמח לראות אותם מאושרים.

לכן אני מרגיש אחריות גדולה למצב שלהם עכשיו, החלטתי לגשת לשורש העניין ולהכין ראיה שלמקרה והמנכ"ל יאיים עלינו, יהיה לי משהו נגדו.

נ.מ טאהיונג.

אני וג'אנגקוק הלכו לישון ביחד, הבנתי ממזמן שלא משנה מה איתו אני ישן הכי טוב.
וכך באמת השינה שלי הייתה עד שצעקות ואור חזק העירו אותי בבת אחת,
"איפה הם, איפה שניי ההומואים??" המנכ"ל שלי צעק ופתח את דלת החדר שבו ישנו.
"איזה יופי, הפרענו לנסיכות באמצע שנת היופי" אמר בעצבים והתקדם ישר למיטה שלנו,
מבט חטוף והבנתי שגם קוקי ער.
"אחרי מה שעשיתם היום לא מגיע לכם לישון! לא מגיע לכם שום דבר!!" צרח עלינו והושיט יד להקים אותי מהמיטה.
"תעזוב אותם בשקט." נאמג'ון נכנס לחדר.
"תעוף מפה" המנכ"ל ישר אמר לו, "תעוף מפה או שאתה תהיה גרוע בדיוק כמוהם" איים והמשיך לצרוח.

"תלך נאמג'ון, הסתבכת מספיק" אמרתי לו ישר, יודע שהוא הקריב למעננו מספיק.
"לשם שינוי הכלב מדבר בהיגיון" סינן המנכ"ל מבין השפתיים,
"איך קראת לו?" ג'אנגקוק דיבר בפעם הראשונה, ולא שמעתי אותו כועס כל כך, "איך קראת לו??" חזר שוב על השאלה והרים את הקול, מרים תוך כדיי את כל גופו ועובר לעמידה לידי.
"אתה לא תקרא לו ככה!!" צעק למנכ"ל שלנו, והוא בתגובה צחק, "למה מה תעשה לי, אה?? אתה לא יכול לעשות כלום, אתה כולך אפס מאופס" החזיר לו תשובה רועשת והרים את היד להרביץ לו.
"הוא אולי לא יכול לעשות כלום אבל אני יכול!" נאמג'ון דיבר שוב ומאחוריו כל הלהקה.
המנכ"ל הסתובב אליהם מופתע עם כעס על פניו.
"אתה מוקלט ומוסרט, ולא רק מטלפון אחד,
אתה נוגע בהם ואני בלחיצה אחת מעביר את זה לכל ערוצי החדשות"
"אתה לא תעז, אני בניתי אותכם, בזכותי אתם מי שאתם, אם לא אני, הייתם כלום!!"

"לא! זה לא קשור רק אליך, אתה לא הקרבת את חיי הנעורים שלך בשביל הלהקה הזאת, אתה לא נשארת לילות שלימים בסטודיו ללמוד ריקוד! אתה לא קרסת מעומס גופני בין שיר לשיר בהופעות!!"
הוסוק דיבר וגרם למנכ"ל הנפוח לסתום את פיו מספיק זמן בשביל נאמג'ון להגיד: "עכשיו תלך מכאן ותתפטר מהיותך מנכ״ל של חברת ביג היט, או שאני מעלה את זה לכל מקום אפשרי שקיים!!"
המנכ"ל נסוג וכשל אל הדלת כאשר כל חברי הלהקה עברו לצד שלנו ותמכו בנו נגדו.

אז זהווו סיימתי עם הוואנשוט הזה שהפך להיות 2 חלקים.
אני יודעת שאין שום הסבר לזמן הארוך שלקח לי לעלות את זה, בעיקרון התחלתי היום לכתוב את זה והיום סיימתי >-<
קיצר מקווה שאהבתם, לילה טוב❤️