Ziam mayne - The secret behind the walls

פרק-2

התעוררתי בבוקר למשמע דפיקה על הדלת. הלכתי מסטול משינה לעברה כמעט נופל כמה פעמים ומשפשף את עייני פותח את הדלת ״קדימה זאין תתארגן״ היידן ציווה עלי ואני צחקתי ״לך תזדיין״ אמרתי לו ונכנסתי אל תוך הבית והוא נכנס אחריי סוגר את הדלת ״יש לך עשרים דקות זאין!״ הוא צעק עלי ואני גלגלתי את עייני ״בן זונה״ אמרתי בשירה ונכנסתי לחדר מתלבש בחולצה מכופתרת עם ריבועים אדומים שחורים וסקיני שחור מצחצח במהירות את שיניי ״קדימה זאין״ הוא אמר נכנס אל תוך החדר ללא הודעה מוקדמת ואני רק הזזתי את השיער טיפה לוקח את האייפון שעל השידה ומושיט לו את ידיי. יום ראשון של בית ספר. יום ראשון שאני גם אלמד משהו לפחות ככה הבטחתי ... גיחכתי ביני לבין עצמי ממחשבותיי. הסיכוי שאני אלמד שואף לגובהו של לואי ״מה אתה צוחק בן של זונה תכנס!״ היידן צעק ואני צחקתי ״תכנס!״ חיקיתי אותו ״מה אתה מטומטם נכנס בסדר מה אתה..? תכנס! אדיוט״ אמרתי והתחלתי לצחוק ״סתום את הפאקינג פה!״ הוא צעק ונכנס לניידת מניע אותה ומתחיל לנסוע

הגעתי לבית ספר ידיי אזוקות ושלושה שוטרים והמנהל סביבי מדברים בינם לבין עצמם ואני רק חושב... ולא מאמין למראה המבנה המפואר אני לא מאמין שאני פה אך מצד שני אני גם לא רוצה להיות פה אני לא מאמין שלואי לומד במקום הזה האנשים פה מפליצים זהב מהתחת ! ״זה הילד הזה שרצח את אמא שלו..״ שמעת מישהו לוחש מאחורי והבטתי אחורה ופלטתי סדרת קללות בלחש ביני לבין עצמי ״זאין האם אתה מסכים לדברינו ?״ המנהל שאל ואני הרמתי את מבטי אליו ״בטח״ אמרתי בלי לדעת על מה מדובר בכלל ״אני מאמין בך מר מאליק אני סומך עליך אל תאכזב אותי.״ הוא אמר מושיט לי את ידו בכדי שאלחץ אותה אני מחייך חיוך קטן משועשע ״אני עדיין עם אזיקים מפגר״ אמרתי וצחקתי מעט היידן שחרר אותי מהאזיקים ואני הלכתי לא לוחץ את ידו של המנהל המטומטם הזה. בראש מושפל התהלכתי במסדרונות מתאפק לא להרביץ לכל בן אדם העובר מתאפק לא להרביץ לעצמי לא לצעוק מרוב תסכול יש פה יותר מידי רעש יותר מידי אנשים יותר מידי אני מרגיש שאני משתגע ואז מישהו נתלה על גבי סוג של איזה חיה מכוערת ו"מצומצת" כאילו בגוף הייתי בטוח שזה איזה קופון ״רד ממני לואי״ אמרתי בקול קשה והוא צחק ״תשתחרר יאהבו אותך פה״ הוא אמר מנסה להרגיע אותי ואני צחקתי ״בוא כבר חתיכת גמד״ אמרתי ונכנסנו לכיתה המבטים הופנו אליי אני שונא את זה שונא שנושא השיחה פתאום נקטע משום שאני עובר ליד. המבט המפוחד של כולם היה עלי הרגשתי את עצביי עולים תודה לאל קצת שקט אך דבר זה שיגע אותי עוד יותר דמיינתי כל אחד ואחד מהם מדמם על הרצפה הקרה שבור וחסר אונים זה הרגיע אותי הרגשתי שאני לאט לאט חוזר למציאות התיישבתי ליד לואי בשולחן האחורי ביותר בפינה לא מוציא ציוץ מפי. אז יודעים מי אני .. וההתחלה קרובה לרצפה ממש נוגעת בה בני זונות אני באתי לפה בשביל ... זה ילך רע אני מרגיש אותי מתחמם אט אט העיפרון בידי כמעט נשבר ואני בוהה בכעס בלוח . קם ויוצא מהכיתה במהרה טורק את הדלת מאחוריי בחוזקה... אני לא מסוגל פאק זה היה רעיון נורא אני לא יכול לא מסוגל ... אני לא מסוגל עוד .. זה לא אפשרי אני מרגיש כאילו ראשי עומד להתפוצץ מכמות האנשים סביבי... אני מרגיש שאני נזעם רק לראות אותם מחייכים מדברים זזים חיים אני מרגיש שאני משתגע ואני הולך בעוד כמה שניות לרצוח כל אחד ואחד מהם ...
------------------------------

אוקיי הפרק היה קצר אבל מקווה שנהנתם שתפו תצביעו והכי חשוב תגיבו!!!!