דם על האחו

פרולוג

דם על האחו-פרולוג

לפני עשרים שנה, נבואה נולדה.

היא התחילה בלחישות במאורות בני האנוש העיוורים בצפון-

הם מלמלו אותה אלו לאלו, טווים אותיות אל משפטים וממששים באפלה את הדרך החוצה.

הלוחמים רודפי התהילה שמעו את הדיה והעבירו אותה בצהלות שיכורות במסבאות אל מרכז היבשת, מכים בכוסות השיכר אלו של אלו וצועקים ״דם על האחו״.

לאט לאט היא התפתלה מזרחה- דרך צלילי הפטישים של מכרות הגמדים, אל היערות החשוכים של אלפי הירח, הישר אל אוזנו של האדם שאליה היא יועדה- מלך אלפי השמש.

כשהאביר הראשון בא לבשר על הנבואה המלך מאלוס צחק, תלתליו קפצו בזווית פניו ועל אוזניו המחודדות כשהוא פקד עליו בהדי צחוק להפסיק להפיץ שמועות ולחזור לתפקידו.

אנשים נוספים מיהרו להגיע- הצחוק של המלך הפך לחיוך, עד מהרה החיוך נמוג ובמקומו ניטע כעס וצמחה דאגה.

כדרכן של נבואות זאת התעוותה והשתנתה, לוחמים החסירו מילים, פייטנים הוסיפו חרוזים ויועציו של המלך נעו בין הנוודים שהגיעו לעיר בניסיון להתחקות אחר המקור.

״בת ראשונה תיוולד למלך השמש בלילה ללא לבנה,״ יועץ תכול עיניים אזר מספיק אומץ כדי לעמוד מול המלך.

אשתו של המלך השפילה מבט ולטפה את בטנה בחיוך מלווה בצער, כה שמחה לגלות שתיוולד לה ילדה, כה כאובה לגלות שהיא תיוולד לגורל כה אכזר.

״דם סמיך כברכה, דם כהה כקללה,״

היועץ ראה את ידו השזופה של המלך חובקת את קצה כס המלוכה שלו בכעס ובלע את רוקו לפני שהמשיך.

״מתנת חיים, מתנת מוות, מתנת עוצמה או משאלה,

מה יבחר זה שישפוך את דמה?

דם על האחו.״

קולות הצעדים של המלך היו היחידים שהעזו להרעיש בחדר השקט, עיני כל היועצים והמשרתים עקבו אחרי כל צעד שלו, כל מעשה אימפולסיבי יכול להוביל אותם למלחמה.

״השמועה כבר התפשטה,״ המלך מלמל, ממשיך לרקוע עם מגפיו על רצפת השיש הבוהקת בחדר הכס שלו.

״כל ממלכה ביבשת כבר מודעת לנבואה, מלכים בטח שולחים את חייליהם לחטוף אותה כבר ברגעים אלו,״ הוא הצביע לעבר בטנה הבולטת של אשתו, מאוכזב, במקום לחגוג את הולדת יורשו הוא כבר מתכנן איך להגן על חיה.

״היא תמיד תהיה מוקפת בשומרים,״ הוא הכריז ״אף אחד לא יגע באף אחת משיערות ראשה, אני לא אתן לנבואה מטופשת של בני אנוש להתגשם.״.

המלך צדק, בחלקו, אמנם ברב הממלכות המלכים העדיפו לוותר על להרוג ילדה קטנה בשביל משאלה על מנת לשמור על השלום, אך בממלכת אלפי הירח לא תוכננה חטיפה, אלא מלחמה.

כחודשיים לאחר פקודת המלך ירדה על היבשת אפלה כבדה, לילה ארוך שנמשך כחמישה ימים, ביום הרביעי ללילה הנסיכה אלדיה נולדה ופתחה את עיניה הכסופות, מוקפת בשומרים.

במקום לחגוג את הולדת הנסיכה במשמע הבשורה תושבי הממלכה לחשו זה לזו ״דם על האחו.״.