אוטובוס אחד קו 777 וגם האוטובוס השני קו 777.על אחד מהם כתוב ״ארץ הפלאות״, ועל השני לא כתוב דבר! ושניהם עצרו בתחנה שלי: ״צומת הפרי האסור״.לא ידעתי על איזה מהם לעלות...ניסיתי לעלות על קו 777 לארץ הפלאות, אך הדלתות נסגרו ולא הייתה לי ברירה אלא לעלות על הקו שלא היה כתוב עליו דבר חוץ מ-777! הייתי באוטובוס וירדתי בתחנת ״גשם של אוויר - תחנה סופית״.יצאתי מהאוטובוס וירד גשם, אך לא הרגשתי אותו... ראיתי את טיפות המים נופלות אבל לא מרטיבות שום דבר! לא אותי ולא את מה שמסביבי! הסתובבתי שם וראיתי רחובות כל כך יפים שנראים כמו תפאורה בתיאטרון שאותה עיצב אומן! אמרתי לעצמי בקול רם ביחד עם העובדה שלא היו אנשים ברחובות שהיו שם: ״אני בארץ הפלאות של התיאטרון! ״.אני ממשיך ללכת, עד שעוצר אותי וילון אדום! וילון אדום, ארוך, גבוה ורחב! מאותו הרגע הרגשתי כלוא, הסתובבתי אחורה ועצר אותי בדיוק אותו הוילון, אדום, ארוך, גבוה ורחב!מסתכל למעלה, ומעליי נמצאים מליוני פנסי תאורת במה לאורך כל הרווח שבין הווילונות. מסתכל לצד שמאל ובו נמצא חבל ארוך, מסתכל לצד ימין ורואה עוד חבל ארוך, מסתכל שוב לשמאל ומבחין שישנם מליוני חבלים כאלו, מסתכל שוב לימין ורואה חבל אחד בלבד שוב אך הוא מתקרב אליי לאט לאט ועוצר 20 סנטימטר לידי ואז אני מבחין שעל החבל יש שלט שכתוב עליו ״משוך אותי״. משכתי בחבל והוילון נפתח! במה בינונית, ארוכה וצרה מתגלה אליי, מסתכל קדימה ורואה קהל ענק בן אין ספור אנשים! מרגיש כמליוני אנשים שמסתכלים עליי ומתחילים למחוא כפיים שאי אפשר שלא לשמוע, נדלק לעברי זרקור (ספוטלייט) ומצד ימין עומד מיקרופון על מעמד ועל המיקרופון כתוב ״קח והחזק אותי״ לקחתי את המיקרופון והתחלתי לספר הכל...
