משחקי קנאה

8

אן עומדת בפתח הדלת ונראת מזועזעת ממראה הבן שלה מכוסה במשחת שיניים יושב מעל הילד שהוא טוען מגיל חמש שהוא שונא אותו,

מייק עומד מאחוריה במבט מרוצה ומוציא לשון להארי,

׳מלשן׳ הארי מסנן בשקט אך לואי שומע ומגחך.

״הארי אדוארד סטיילס תרד מהילד עכשיו״ אן אומרת והארי נראה מובס כמו ילד קטן שאמרו לו שהוא הפסיד במשחק,

״תודה שעזרת לו לשמור על מייק לואי וסליחה שהילד שלי ניסה למרוח עלייך משחת שיניים״ אן אומרת ושולחת להארי מבט נוזף לאחר חצי שעה כשכולם יושבים בסלון,

לואי לא מצליח לעצור את הצחוק הקטן שיוצא ממנו, ״זה בסדר זה אמ... דיי הגיע לי״ הוא מגרד בעורפו ושולח אליה חיוך מבוייש ואן מחייכת אליו בחמימות,

״טוב קדימה מייק, אתה צריך ללכת לישון״ אן אומרת ומייק מסרב, ״לא!״ הוא מתווכח עד שהיא עושה לו את המבט שאומר ׳כדי לך לא להתווכח איתי איש צעיר׳

הוא מתקדם ללואי ושולח אליו ידיים, מסמן לו שירים אותו, לואי עושה את זה ומייק מחבק אותו, ״ביי לו״ הוא אומר לו ולואי מניח אותו בחזרה על הרצפה,

הוא מתקדם עם אן לקומה למעלה תוך כדי שהוא מספר לה שלואי הוא החבר הכי טוב שלו,

״קדימה אני אסיע אותך הביתה״ הארי אומר לו בחיוך ידידותי שלואי לא ראה הרבה פעמים בחייו,

״אוקיי״ הוא אומר וקם מהספה, הם נגשים לדלת, הם מושיטים ידיים לידית באותו הזמן ומסמיקים, לואי פותח את הדלת והם יוצאים,

״שכחתי את התיק״ לואי אומר וחוזר להביא את התיק מהבית, הארי נשען על הרכב ומחכה לו,

לואי יוצא שוב לאחר כמה דקות עם התיק על כתף אחת ופותח את הדלת, הוא מתיישב במושב הנוסע והארי נכנס לאוטו,

״תחגור״ הארי אומר לאחר שהוא מתניע את האוטו, ״לא צריך זאת נסיעה של עשר דקות״ לואי אומר בפיהוק, עייף.

הארי נאנח ורוכן לחגור את לואי, ״איזה לחץ כלום לא יקרה״ לואי אומר בגלגול עיניים והארי חוזר בחזרה למושב שלו,

לואי יכול לראות שהארי נעשה עצוב יותר וזה גורם לכחול העיניים להיות מבולבל,

״אבא שלי מת בתאונת דרכים״ הקול של הארי בקושי עולה על לחישה ולואי פוער את עיניו, מרגיש כל כך רע שהוא זלזל בבקשה של הארי,

״אני... אני מצטער״ לואי אומר באכזבה עצמית, ״איך זה קרה?״ הוא שואל בשקט, נחוש ללמוד על הארי יותר,

הרי עד עכשיו הוא לא התעניין בשום פרט בחיים של המתולתל, תמיד חשב שהוא בריון גדול ומטומטם, אבל עכשיו....

״הוא ואימא חזרו מחתונה של חברים ואיזה בן זונה שיכור התנגש בהם, אימא הייתה באשפוז תקופה ארוכה, זה היה בערך בתקופה של כיתה ב, זוכר? פספסתי כמעט את כל השנה אבל למזלי נייל וליאם באו אליי כל יום הביתה ועזרו לי עם השיעורים שהמורה נתנה ככה שלא הייתי צריך לחזור על השנה הזאת״ הארי אומר,