היי אני מיצטערת שלא העלתי פרק כבר הרבה זמן ... החיים שלי מסתבכים בזמן האחרון ....
טוב עכשיו לפרק
' " ניקו ! אתה חייב להילחם בזה ! " " אני לא מצליח שון ! אני לא מצליח !!! " " ניקו ! ניקו ! ניקו ! תיזהר עם זה ! ניקו ! " '
אנחנו נוסעים בלימוזינה . אבא שלי יושב שפוף עם הראש בין הידים . אני יושב על המושב עם הרגליים משוכות לחזה שלי .
" ניקו ? אתה ער ? " אבא שואל אותי , באה לי להרביץ לו ! איך הוא יכול ככה לעשות לי את זה ?! " ניקו ? " הוא קורא עוד פעם ואחרי שהוא לא שומעה תשובה משחרר אנחה ארוכה של יאוש " אם רק היתה יודע כמה אני רוצה להשאיר אותך אצלי .... " הןא אומר ונאנח שוב .
אנחנו מגיעים לגבעת החצויים והלימוזינה עוצרת .
" ניק--- " אבא שלי מתחיל להגיד ואני כבר קם מהמושב ובורח החוצה מהלימוזינה . הוא צורח לי לעצור אבל אני מגביר מהירות . הדמעות מתחילות לרדת לאט לאט במורד הלחיים שלי שדה הראיה שלי נהיה מטושטש ושורף לי בערך בכול אזור הפרצוף , אבל אני ממשיך לרוץ . לרוץ ולא לעצור . רק לרוץ . אני ניכנס לתוך המחנה בריצה . לא עוצר . רק רץ .
אני מגיעה ליער . מיסיבה כלשהיא תמיד הרגשתי נינוח ביער . לא רק מהסיבה שיש מלא צללים ביער . אלה יש משהוא מרגיעה ביער . אנח מוצא לי עץ אם מלא צל ומתישב תחתיו , מקפל את הרגלים לחזה ובוכה .
' " ניקו ? " " מה ?! " " אתה ידועה שזה בסדר . בסוף אתה תצליח ! זה רק עינין של אימון " " אז אני אתאמן חזק יותר ! ואני אהיה הכי טוב ! ואמא תהיה גאה בי " '
אני מיצטערת על הפרק הקצר .
אני פשוט רוצה לראות מה אתם חושבים על הכיוון הזה של הסיפור ....
אם לא אהבתם תיכתבו לא אהבתי ואם כן אהבתם / אתם מבולבלים כמו שלא היתם אי פעם בחיים שלכם תכתבו אהבתי
שלכם דניאל ואנדי
YOU ARE READING
החיים שלי
Romanceכעס ואהבה הם רגשות חזקים . אבל . לפעמים בילבול חזק אפילו יותר . מי כמוני יודע . מצד אחד יש לי את אנדי שאוהב אותי גם רגשית וגם פיזית . ואני אוהב אותו . מצד שני יש לי את וויל . אני לא יודעה ממש הרבא אל וויל . חוץ מזה שכשה הרגשתי הכי דחוי בעולם...
