להיות איתך // דרארי

פרק 27

הארי רץ לבדו לאחר המפגש שלו ושל דראקו, בדרך לחדר שלו. השעה היתה ממש מאוחרת. הם סיימו שם מאוחר יותר ממה שהוא ציפה. דראקו נשאר לישון, אבל הארי רצה לחזור לחדר שלו.
הוא היה מאושר. הוא הרגיש כאילו שהוא הגיע לסוף הטוב שלו.
היה לו כל כך כיף בדייט שלהם, והוא היה בטוח שדראקו גם נהנה.
פעם ראשונה שהארי השתוקק לגמור את הלימודים בהגוורטס. להישאר בבית ספר תמיד הייתה האופציה הכי טובה שלו.
אבל כמובן, זה היה לפני שהארי ביקש מדראקו לעבור לגור איתו בסוף שנה הבאה. ודראקו הסכים... הארי לא יכל לחכות.
רק המחשבה על ללכת לישון לצד דראקו כל יום, להתעורר בבוקר איתו, גרמה לבטן של הארי לעשות סלטה, ולחיוך ענקי להופיע על הפנים שלו.
היה להארי קצת קריר. הירח היה יותר יפה משהוא היה כשהארי נכנס לתוך הבקתה. הוא הרגיש כאילו העולם האיר לו פנים.
אחרי כמה דקות טובות של ריצה ביער ובמדשאות, הארי הגיע לטירה. הוא המשיך לרוץ בדרך לחדר שלו, גלימת ההעלמות מתנופפת סביבו.
הקרסוליים של הארי היו גלויות, אבל לא היה אכפת לו. לא היה אף אחד במסדרונות החשוכים מלבדו.
הארי כבר היה בחצי הדרך לחדר לחדר המועדון, כשהוא פגע במשהו קשה מוצק.
הארי לא ראה מי או מה זה היה. הכל היה חשוך סביבו. ראשו כאב מעוצמת המכה, וגלימת ההעלמות נפלה מעליו.
אחרי כמה שניות של בלבול, הארי שמע פתאום נשימות עמוקות. הוא נבהל.
הוא הרים את מבטו למעלה, ועיניו נתקלו בזקן כסוף, וארוך מאוד.
הזקן של דמבלדור.
המבט של דמבלדור לא היה מופתע. הוא היה רציני מאוד. היו כמה שניות של שתיקה עד שמישהו מהם דיבר.
''הארי.'' אמר דמבלדור בקול עמוק.
''פ- פרופסור?'' אמר הארי, מגמגם והמום. הוא לא ראה כלום מלבד דמות האיש שעומדת לפניו. משום מה, דמבלדור לא שאל את הארי מה הוא עושה באמצע הלילה במסדרון, ולמה הוא לא במיטה.
''הארי- אין זמן. אתה זוכר שאמרתי לך שפעם הבאה שאני אמצא אחד מהם אני אקרא לך לבוא איתי?'' אמר דמבלדור ותפס בכתפיו של הארי. קולו היה סמוך ובטוח.
''כן.'' אמר הארי בקול עמוק.
''מצאתי אחד. אבל הארי, אתה תבוא איתי רק בתנאי אחד. אתה חייב להקשיב לכל מה שאני אומר לך לעשות, בלי שאלות. גם אם אני אומר לך לברוח ולהציל את עצמך- תעשה את זה, בלי היסוסים.'' אמר דמבלדור. ליבו של הארי פעם בחוזקה, וגבו סמר.
''ברור.'' אמר הארי. הוא היה מוכן.
''רוץ למעלה להביא את השרביט שלך, ותפגוש אותי באולם הכניסה. בלי להתעכב.'' אמר דמבלדור בקול סמכותי.
הארי אפילו לא ענה לו. הוא הנהן ורץ למעלה, נחוש לחזור כמה שיותר מהר. הוא הרגיש את הרוח שנוצרה מהריצה שלו מכה בפניו. הוא לא פחד.
או שהוא כן?
הוא הרגיש כאילו יש לו אבן מונחת על החזה. הוא התעלם מהתחושה המוזרה והגביר את המהירות שלו.
הוא אמר במהירות את הסיסמא לאישה השמנה, שמלמלה משהו מתוך שנה תוך כדי היא פינתה לו את המעבר באיטיות. הארי לא הצליח להבין מה היא אמרה.
הוא עלה במהירות במדרגות, שתיים שתיים.
השרירים ברגליו כבר כאבו מהריצה הממושכת.
הוא נכנס לחדר שלו בפתאומיות, וניגש ישר למזוודה שלו, זורק ממנה דברים במהירות, מחפש משהו.
הוא קרא מין קריאת ניצחון כשהוא הרים באוויר זוג גרביים גבשושיות במיוחד שהיו שייכות פעם לדוד ורנון.
הוא הוציא משם בקבוק ובתוכו נוזל בצבע זהב, שיקוי המזל.
הוא ניגש לעבר מיטתו של רון, מטלטל אותו בפראות, מנסה להעיר אותו.
''רון!'' קרא הארי נואשות. רון פלט אנחה והחליף צד.
''רון, קום! זה חשוב!'' אמר הארי והמשיך לטלטל את גופו של רון.
''מה כל כך חשוב שזה לא יכול לחכות לבוקר?'' אמר רון בקול מנומנם והתיישב במיטה שלו, משפשף את עיניו.
''תקשיב- אין זמן. דמבלדור מצא הורוקרוקס. בבקבוק הזה יש את הפליקס ששזכיתי בו בשיעור של סלגהורן. תתחלקו בו אתה דראקו והרמיוני, אני יודע שזה לא הרבה, אבל זה יותר טוב מכלום. למקרה שמשהו ישתבש,'' אמר הארי. היה לו קשה לחשוב על מציאות שבסוף הוא לא חוזר לדראקו. ''תגיד לדראקו שאני אוהב אותו.'' אמר הארי. רון הנהן.
הארי קם במהירות, חטף את השרביט שלו שהיה מונח על השידה שליד המיטה שלו, ויצא בריצה לעבר אולם הכניסה.
כשהוא הגיע לשם, השרירים שלו צרחו מרוב מאמץ.
אוויר הלילה הקר חבט בגופו של הארי.
''אחוז בידי.'' אמר דמבלדור. הארי תפס בידו הבריאה של דמבלדור מיד.
הוא הרגיש פתאום סחרחורת, ולחץ עצום.
הם התעתקו.

בשניה אחת ריח הדשא הרטוב שאפף את הכניסה לטירת הוגוורטס, התחלף בריחו המלוח של הים.
הם עמדו על סלע משונן, חלקלק.
הארי יכל להבחין במרחק במערה על חוף הים, פעורה בתוך סלע שחור ענק.
הארי הרגיש שוב את התחושה המוזרה של האבן הכבדה שמונחת על החזה שלו.
בלי התראה מוקדמת, דמבלדור קפץ למים.
הוא שחה יחסית טוב לאדם בגילו.
הארי היה מופתע, אבל הוא קפץ למי הים הקרים מיד אחרי דמבלדור, מתקדם לעברו.

*******

הארי ודמבלדור היו על מטאטא בדרך להוגוורטס. האות האפל התנוסס מעל הטירה. לא הייתה הרגשה מפחידה מזו.
לדעת שאוכלי המוות היו בטירה... ואולי הם עדיין שם?
מה אם הם פגעו במישהו?.....מה אם הם פגעו בדראקו?....
לא. אסור לו לחשוב של זה. רק המחשבה על זה שדראקו נפגע, ואולי אפילו גרוע מכך, גרמה לגבו של הארי לסמור, ולליבו להתכווץ.
הוא היה קפוא; אוויר הלילה הקר צלף בפניו ובגופו כשהוא שעט על המטאטא בשמים השחורים לעבר הוגוורטס, דמבלדור החלוש יושב בקושי מאחוריו.
הוא היה לגמרי לבד. בלי דמבלדור הוא היה לגמרי חסר תועלת. נשימותיו של דמבלדור היו כבדות באופן מדאיג.
''פרופסור, אתה בסדר?'' שאל הארי. עכשיו הוא יכל לזהות את האבן הכבדה שישבה לו על החזה, בתור פחד.
דמבלדור לא ענה. הוא פלט רק חרחור מוזר, שגרם למשקלה של האבן להכפיל את עצמו.
הם היו קרובים. הוא כבר יכל לראות את מגדל האסטרונומיה.
הארי האט והתכונן לנחיתה.
ברגע שהם פגעו בריצוף הקר והקשה של המגדל הגבוה, דמבלדור ירד מהמטאטא, בגב כפוף, מסמן להארי ללבוש את גלימת ההעלמות.
הארי ציית ולבש את הגלימה שלו.
משום מה, דמבלדור חייך.
הארי יכל לראות דמות אורבת בצללים. הוא לא יכל לזהות מי זה. החושך היה כבד מידי.
הארי התקדם בצעדים איטיים לעבר הדמות.
אחרי כמה צעדים דמבלדור סימן לו לעצור.
הארי תהה איך דמבלדור ראה שהוא מתקדם למרות שהוא לבש את הגלימה.
הוא היה רחוק מידי בשביל לראות את פניו של הזר, אבל קרוב מספיק כדי לראות שהוא מכוון שרביט לעבר דמבלדור.
מה אם זה אוכל מוות? חשב הארי. הוא המשיך לבהות בזר, ושם לב שהיד שלו שאוחזת בשרביט רועדת.
אם זה באמת אוכל מוות, למה שהיד שלו תרעד?
הארי היה מבולבל.
דמבלדור המשיך לחייך.
פתאום הארי הרגיש לחש פוגע בו; הוא ניסה לזוז ולא הצליח. זה היה לחש משתק.
הוא הסתכל על דמבלדור וראה שהשרביט שלו עף באוויר.
הזר פירק את דמבלדור מנשקו.
הארי הבין שבמקום להדוף את הלחש, דמבלדור שיתק אותו. הרי דמבלדור, גם כשהוא חלש, מסוגל להדוף לחשים.
הארי הפנה את עיניו, האיבר היחיד שהוא יכל להזיז בגופו, לעבר הזר. מעוצמת הלחש, הארי עף חצי מטר או מטר קדימה. עכשיו הוא יכל לראות את פניו של הזר המסתורי.

הארי הרגיש את הדם אוזל מפניו, ואת פיו מתייבש. הוא לא הבין מה קורה פה.
למה שהוא יעשה את זה??
הארי הרגיש מחנק עולה בגרונו.
הוא סירב להאמין, סירב להסתכל, אבל הוא לא יכל להוריד את מבטו מהזר שעמד בשרביט מכוון וידיים רועדות.

זה היה דראקו.

שלום לכולם!
ממש נהנתי לכתוב את הפרק הזה.
אני חושבת שהוא יצא די טוב.
עבר הרבה זמן מאז שאהבתי פרק שלם!
תרשמו בתגובות מה דעתכם על הפרק, ואל תשכחו להצביע!
אני מעריכה אתכם ברמות ❤️
תודה שאתם קוראים את הפאנפיק!
סופש נעים לכולם 🌈✨🌈✨⁦(◍•ᴗ•◍)❤⁩