מה היה קורה אם

פרק ראשון

אנחנו חברים טובים מלידה ועכשיו הרגשות השתנו אני לא יודעת איך הוא מרגיש אבל אני יודעת שהרגשות שלי השתנו לא הרגשתי ככה אליו ביסודי אבל עכשיו, פתאום משום מקום הגיעו הרגשות האלה והציפו אותי,כאילו ראיתי אותו לראשונה היום בתחילת השנה הזאת.אולי זה בגלל ששנינו השתננו טיפה באופיונו או ביופיינו, אני מניחה שהוא לא מרגיש ככה אליי הוא בטח רואה אותי כאחות קטנה ולא כמישהי שירצה לצאת איתה, הלוואי ויכולתי להיכנס אל הראש שלו ולבדוק את רגשותיו אליי, אני פשוט מפחדת מהתגובה שלו כשישמע שאני אוהבת אותו ואני יודעת שרוב הסיכויים הם שזה לא יהיה הדדי.
זה למה אני חושבת את כל מה שאני רוצה להגיד לו ולא אומרת לו פנים אל פנים, מדמיינת שהוא מולי ואני אומרת לו את רגשותי והוא אומר שזה הדדי אך גם בדמיון שלי יש בעיות כי בינתיים הוא רק אומר לי שיש לו מישהי אחרת.
וזה כואב...
אני לא מסוגלת לדמיין את חיים שלי בלעדיו הוא הפך להיות פרט חיוני בחיי ולדעת שרגשותי יכולים לפגוע ביחסים שלנו ולדעת שזה יגרום לכך שנתרחק.
אז במקום לדמיין שאני אומרת לו את זה אני מעדיפה להדחיק את זה ופשוט להתנער מהרגשות האלה גם אם זה אומר שהוא לעולם לא ידע.
אני יוצאת מביתי והולכת לכיוון ביתו,כשאני מגיעה לבית שלו אני מחכה כרגיל בכניסה לשביל הכניסה,הוא יוצא ושוב משהו בתוכי מתלהב ומתרגש מהמפגש ביננו, אני מנסה להרגיע את עצמי ושמה על פני הבעה רגועה,אני מחייכת אליו והוא מחייך אליי.
מאז שאנחנו עלינו ליסודי אנחנו הולכים ביחד לבית ספר כל בוקר באותו הזמן באותה הדרך,הולכים ומדברים, אני לא רוצה לאבד את זה ולכן אני לא אומרת לו כלום על מה שאני מרגישה.
"עשית את השיעורים באנגלית? שוב לא עשיתי והיא שוב תתן לי שעת אפס נקווה שהיא לא תבדוק" "לא עשיתי גם שכחתי מזה לגמרי" "אז מה עושים?" "מקסימום נבריז שעה אחת היא לא תשים לב הזקנה הזאת" "טוב אבל רק אם אתה באמת מבריז איתי כי אם אני אבריז לבד היא בטוח תגיד להורים שלי" "בכיף נראה לך שבא לי להיות אצלה בשיעור כשאת לא שם?! אין עם מי לצחוק" "חחח בטח.." "אני רציני כולם בכיתה כאלו רציניים את היחידה שם שמשוחררת טיפה ולא כזאת לחוצה" אנחנו ממשיכים ללכת ולדבר עד שאנחנו מגיעים לבית ספר,אני מתה כבר להגיד לו לומר לו את שעל ליבי אך משהו עוצר ממני מלעשות זאת הפחד משתלט עליי ומשתק  אותי.
בעודי מנסה לשמור על נינוחות בפניי הרגשות בתוכי גועשים.
אני מתיישבת במקומי מאחוריו אני יכולה להריח את הבושם שלי בגלים,אני יודעת שזה מוזר אך אני לא יכולה להפסיק עם זה מהפנט אותי מושך אותי אליו.
חברתי מוציאה אותי מההיפנוט שהיה עליי באמצעות נקישה באצבעותיה "וואו את ממש שקועה מה יש לך?" "סתם מחשבות",היא לא יודעת שיש לי רגשות אליו וזה כי אני מנסה כמה שיותר להרחיק את הרגשות האלה,"איך את?אמא שלך עדיין עולה לך על העצבים?"אני מנסה להעביר נושא "אני בסדר ואמא שלי התחילה להבין סופסוף שאני גדלה אז המצב איתה עכשיו טוב" "מעולה אז יוצאים השבת?" "נראה לגבי זה כי ידיד שלי רוצה שאני אצא איתו" "טוב תודיעי לי מה נסגר עם זה" "טוב בובה" "ידיד איזה ידיד? ההוא שסיפרת לי עליו?" "לא זה לא הלך איתו בסוף... ידיד אחר..אני אראה לך תמונה שלו בהפסקה" אני וחברה שלי (מור) שהיא בעצם החברה הכי טובה שלי יושבות ביחד מכיתה ז', היא יודעת כמעט הכל עליי חוץ מהרגשות שלי אליו.
מור ואני הכרנו בכיתה ז' שתינו התחברנו מאוד מהר שזה מוזר כי לי לרוב לוקח זמן להתחבר לאנשים אבל אליה התחברתי מאוד מהר וגם מאוד מהר התחלנו לספר הכל אחת לשניה