ניקולס הסתכל על דוכן הדגים שהיה ממש במרכז המזח, כל יום בערך באותה השעה היה מסתכל על הדוכן מצד, מתרחק ומתקרב עם כל קבוצת אנשים שעברת, שהמוכר הזקן היה מסיט את ראשו היה רץ לדוכן בשיא המהירות והיה גנב דג אחד מתוך הערמה. הוא הרגיש רע לעשות זאת, אך שאתה גר ברחוב אין לך ברירה. הוא היה משתיק את מצפנו כל פעם מחדש בטענה שישיג מספיק כסף יחזיר לשוכר הזקן את הכסף שהיה חיוב לו. שהמוכר קלט את ניקולס במבטו מיהר להסיט את מבטו ולתת לניקולס הזמנות לגנב דג אחד מהדגים היקרים שלו. זה לא שהיה עשיר במיוחד שיכול להרשות לעצמו לתת לאדם אחד פשוט לגנב דג אחד אשר עבד קשה כדי להשיגו. ובאמת בהתחלה היה רודף אחריו עד תפיסתו של הגנב חסר השם, אל למוכר הזקן יש לב, אולי מאבן אבל עדיין לב. והוא מצא נקודה חמה לאותו גנב בודד שרק ניסה לשרוד עד יום אחד ברחובות הישנים והקשים של העיר טולראס. אחרי שהבין שהגנב הקטן כאן כדי להישאר היה נותן לו לגנב דג בשקט ורק דאג לרטון לעצמו שעוד יפשוט את הרגל בגלל הגנב הבודד הזה. תוקפה אחר כך כבר היה דואג לשים את הדג הגדול ביותר ועסיסי ביותר בראש הערימה, כדי לגדל קצת את שיריו של הנער הרזה, לפעמים היה גם טורח לבשל לו כמה דגים כדי להוריד לו מעט מהתירחה. היום לא הספיק לבשל אבל ידע שלגנב חסר השם זה לא באמת משנה.
ניקולס הגיע למחבא שלו ליד חמות המשטר ואכל מעט מדג בשקט. ממשיך להבטיח לעצמו שיחזיר למוכר הזקן את הכסף ויותר על כל הדגים שגנב לו. ניקולס הסתכל על הים הגדול, על הסירות הגדולות והקטנות שקישטו אותו בסדר מופתי. מפנטז לעצמו על מדינות וארצות רחוקות להם ישוט, על העולם שיחקר ועל האוצרות שימצא. חולם בהקיץ על השפות שילמד, האנשים שיפגש, וכל הטוב שיש מעבר לים, רק מחכה שניקולס יעלה על סירה ויחקור אותו.
נכון שזה נשמע אפשרי בהתחשב שכל המזח מלא בסירות וספינות, שרק מחכות לצאת למסע להן נקראו. אם זאת, ניקולס הוא הומלס שגנב כדי לשרוד, איזה קפטן יקח אותו תחתיו ויראה לו את כל מה שהוא רוצה לראות? אף-אחד, נכון.
אז ניקולס המשיך לפנטז בשקט. זולל עד קצת מהדג הגדול ש"השאיל" מהמוכר הזקן. ואז לפתע כל המזח שעד עכשיו היה רעש וצהל מצעקות המלחים והמוכרים, השתתק עד שאפילו לא ציפור קטנה העזה להשמיע צפצוף. ניקולס חיפש בעיניו את הסיבה להשתתקות של המזח, נתקל בחבורה של אנשים שכל העיניים היו מרכזות בהם. החבורה לבשה בגדים צבעוניים יותר מהרגיל במזח ובעיר בפרט ועל האדם בראשם התהדר לו כובע נוצות שהיה כפול מראשו שנראה כל כך קטן מתחת לכובע העצום.הוא יכול לשים לב גם לכל הנשקים אשר הותירו את גופם, אקדחים, סכינים, חרבות ומה לא. "פיראטים" מלמל לעצמו ניקולס בקול שקט. החבורה הלכה בגב זקוף ובביטחון רב שככל הנראה מנהיגם בראשם, "הה היי!" קרא המנהיג בשמחה, מתקדם לדוכן הדגים הישן של המוכר הזקן. שהגיע לדוכן שם את רגלו על הדלפק וחייך בזלזול ולעג. "אני ואנשי רעבים, נשמח לכמה דגים להשביע את רעבנו העז" אמר וקולו היה נמוך וחזק, לתחשתו של ניקולס, קולו העז וחזק שיצא מפי המנהיג יכול להגיע ממש עד מרכז העיר ומעבר לה.
YOU ARE READING
לשוט בין עננים
Fantasyניקולס הסתכל על הים הגדול, על הסירות הגדולות והקטנות שקישטו אותו בסדר מופתי. מפנטז לעצמו על מדינות וארצות רחוקות להם ישוט, על העולם שיחקר ועל האוצרות שימצא. חולם בהקיץ על השפות שילמד, האנשים שיפגש, וכל הטוב שיש מעבר לים, רק מחכה שניקולס יעלה על סירה...
