בשעות הקטנות של הלילה

חלק 2

״תודה לשפוטה שלנו, עכשיו מי שחיכיתם לה כל הערב חיה רעה, קבלו אותה״ יוסי הציג אותי והכל התחיל.
עליתי לבמה ושמעתי מלא כפיים כאילו כולם באמת חיכו לי, זה המקום היחידי שאני יכולה להשתחרר ממה שקרה לי.
השיר התחיל להתנגן הוא היה שקט, נעים ואם זאת מושך.
התחלתי להסתובב סביב העמוד ולגעת בו קלות.
הסתכלתי על כל הגברים שישבו שם וכבר ראיתי שהשנייה כולם חרמנים, גיחכתי שם.
הורדתי את החולצה שלי וחשפתי את החזייה המהממת שלי, אחרי 5 דק של ריקוד מושך התחלתי להוריד את החצאית והחוטיני תחרה נחשף.
הסתובבתי סביב העמוד שוב והרגשתי אותם מסתכלים על התחת שלי.
ירדתי על 6 וראיתי מישהו בזווית העין שקרץ לי בעין והתחלתי להתקדם לעברו שאני הולכת כמו כלבה, כל שאר הגברים היו מתים שהם יהיו הוא.
התקרבתי יותר, חייכתי אליו וליקקתי את שפתיי.
ראיתי אותו מחייך ונושך את שפתיו, חיוך גדול היה מרוח לי על הפנים.
הלכתי אחורה שאני עדיין על 6 וקמתי.
איך שקמתי ראיתי שהוא קם והלך, בזמן שהוא הולך אני בוהה בו כמו מפגרת.
״טוב, חיה רעה לא מרגישה כלכך טוב הערב אז נגיד לה ביי לבינתיים״ יוסי אמר, אני לא הקשבתי רק הסתכלתי עליו עד שהוא יצא.
כולם צעקו אוף, למה.
ירדתי מהבמה, התלבשתי. פאק אני צריכה את הטלפון שלי.
איך אני אגיע אליו עכשיו.
שני בנים חסונים באו ועמדו מולי ״בואי איתנו״ הם אמרו הסתובבתי לבדוק עם הם התכוונו למישהי אחרת.
״אני?״ שאלתי לא מבינה והם פשוט תפסו לי את הידיים ואת הרגליים וסחבו אותי משם.
״מה אתם עושים?״ צעקתי וניסיתי להשתחרר אך זה היה חסר סיכוי.
הם הכניסו אותי לתוך חדר חשוך, לא ראיתי כלום והתחלתי לפחד.
״תשחררו אותי״ צעקתי ודפקתי על הדלת.
״הם כבר לא פה״ קול מהחשכה דיבר אליי, ממש פחדתי עכשיו.
פתאום אור קטן בצבע אדום נדלק והתקרבתי אליו, בשביל לקחת אותו ולא ראיתי עדיין את הבחור שדיבר איתי.
״את כלכך יפה, כמו על הבמה״ הוא אמר והוא היה קרוב אליי יכולתי לשמוע ולהרגיש את זה.
אחרי שנייה הוא עמד מולי מסתכל לי לתוך העיניים ויש לו עיניים שחורות כמו הלילה אבל שיער בלונדיני.
״מי אתה?״ שאלתי, הוא לא ענה והחל להתקרב אני התרחקתי.
הגב שלי היה צמוד לקיר והוא עמד מולי.
מה אני אעשה? השאלה החשובה מה הוא יעשה לי.
״את כבר לא זוכרת אותי?״ הוא שאל ונגע לי בשיער.
״לא״ אמרתי והוא התקרב לי לאוזן.
״את התקרבת אליי שהיית על הבמה״ הוא לחש לי.
זה הוא????
״זה אתה?״ שאלתי.
״כן״ הוא ענה.
״למה חשוך כאן?״ שאלתי אותו והסתכלתי לו על העיניים, הוא הסתכל עליי.
״כי, אני לא רוצה שתראי אותי״ הוא אמר, מה קורה כאן?!
״אני כבר רואה אותך״ אמרתי ונגעתי לו בפנים.
הוא לקח לי את היד במהירות והחזיק בחוזקה, הוא תפס לי במותן ומשך אליו הגופים שלנו נגעו אחד בשני כבר, אני לא יכולה אני ישר מתחילה לחשוב על...אבא.
פרצתי בבכי מולו ״מה יש לך?״ הוא שאל.
״מה עשיתי? לא התכוונתי״ הוא אמר ובכיתי יותר.
הוא שיחרר את ידי ושם את ידו על ראשי וחיבק אותי, פעם ראשונה שחיבקתי מישהו בחזרה מאז מה שקרה אני לא אוהבת שנוגעים בי אם אנחנו לא בקטע, אבל עם מי שזה לא יהיה אני מרגישה בנוח.
אחרי 5 דק שנרגעתי בידיו השריריות, השתחררתי ממנו והסתכלתי לו לעיניים ״את בסדר?״ הוא שאל ״כן,תודה״ עניתי וראיתי את החיוך הלבן שלו וחייכתי בחזרה.
״אני לא יכול יותר״ הוא אמר, התקרב אליי תפס את ראשי ונישק אותי הוא הכניס את לשונו בכוח רב לשפתיים וללשון שלו יש טעם של אלכוהול ואני אוהבת את זה.
הוא הרים אותי על ידיו והמשיך לנשק אותי,הוא לקח אותי לספה שהייתה שם השכיב אותי והוא היה מעליי, הוא המשיך לנשק אותי וירד לכיוון הצוואר הוא נישק אותי כמה נשיקות רטובות והמשיך לרדת.

״הכל בסדר, חמודה שלי״ הוא אמר.
״אני לא רוצה אבא״ התחננתי והוא לא הקשיב.

עצרתי אותו והתיישבתי שם, הוא התקרב בשביל להמשיך דחפתי אותו ממני ״מה יש לך?״ הוא שאל ואני שתקתי.
״היי״ הוא צעק, ניבהלתי והסתכלתי עליו ״שאלתי אותך שאלה״ הוא אמר.
״לא באלי, פשוט״ עניתי לו והשפלתי מבט, הוא התחיל לצחוק.
״אין מצב שלא באלך זה משהו אחר אבל את לא חייבת לספר לי״ הוא אמר וחייכתי לעצמי, הוא כזה דפוק.
אחרי 5 דק שישבנו ככה בלי לעשות כלום ״את יכולה ללכת אם את רוצה״ הוא אמר, הוא מסלק אותי?! לא צריך טובות.
לא עניתי, קמתי והיה אפשר לראות שאני עצבנית הלכתי לכיוון הדלת, פתחתי אותה ואחרי שנייה הוא היה לידי וסגר אותה, מה הוא עושה?
״תישארי״ הוא לחש שהוא עמד מולי, מאיפה זה מוכר לי?
הסתכלתי לו בעיניים השחורות וניסיתי לפתוח את הדלת, הוא לא נתן לי, ניסיתי שוב ואז הוא נתן הסתכלתי בעיניים שלו פעם אחרונה ויצאתי. הדלת נפתחה שוב יכולתי לשמוע אותה.
״אגב זה כריסטופר, השם שלי״ הוא אמר, הסתובבתי ״לין״ אמרתי וכשהוא היה קצת באור, הוא היה מוכר.
זה לא יכול להיות הוא יש לו עיניים שחורות זה לא הוא, כשהוא שם לב שבניתי בו הוא נכנס מהר לחדר וסגר את הדלת.
אותו שיער אני משערת שאותו גוף אבל העיניים זה שחור, שלו היה כחול מהממות.
הטלפון שלי עדיין אצלו, אני חייבת אותו.
טוב מחר..
הלכתי לרכב שלי נכנסתי ונסעתי הביתה, הגעתי הבית.
נו איפה המפתח הזה?
איפה המפתח שמתחת לשטיח?
ניסיתי לפתוח את הדלת היא הייתה פתוחה, אימלה פרצו לי לבית.
לקחתי את האדנית שישבה מחוץ חדלתי הרמתי אותה כנשק ונכנסתי לבית ״אם יש פה מישהו אני מציעה לו לצאת לפני״ אמרתי והוא קטע אותי ״לפני שמה?״ הוא אמר, הסתובבתי לפני שראיתי ההינסטינקים שלי פעלו ובאתי לדפוק לו את האדנית בראש אבל הוא תפס לי את היד בזמן, הסתכלתי עליו וזיהיתי את העיניים הכחולות המושלמות האלה.
״ניסית להרוג אותי עכשיו?״ הוא שאל בציניות, הורדתי את היד.
״מה אתה עושה פה?״ צעקתי והלכתי להדליק את האור.
״באתי להביא לך את הטלפון, אבל אם את לא רוצה אני יכול ללכת״ הוא אמר והתקדם לדלת.
נאנחתי וחסמתי אותו, הוא ישר חייך, חיוך לבן וישר תיאור של ״מושלם״.
״תביא״ אמרתי והושטתי את ידי.
״את יודעת שאני לא מביא בחינם״ הוא אמר וחייך.
״מה אתה רוצה הפעם?״ שאלתי כבר שאין לי כוח.
״לגעת בך״ הוא אמר וזרם עבר בגופי.
״מה?״ שאלתי בולעת רוק.
״שמעת מה״ הוא אמר והתקרב יותר.
״עוף מפה״ צעקתי עליו והוא חייך.
״עוף מפה אמרתי לפני שאני מתקשרת למשטרה״ צעקתי עליו זה לא הזיז לו, הוא גיחך ויצא מדלת הבית.
מה קרה פה עכשיו?!