היקום

רומא? גאיה?

נ.מ. אנבת'
הנחנו את ניקו-לא-ניקו-נראה-כמו-ניקו במרפאה, כי מצאנו אותו חסר הכרה. שלחתי את מלקולם לחפש את כיון ולקרוא לאספת מדריכים והלכתי לחפש את רייצ'ל.
**
כירון, שנראה מבובלבל ועייף מהעניין של ניקו-לא-ניקו-נראה-כמו-ניקו, הודיע לי שניקו-לא-ניקו-נראה-כמו-ניקו התעורר במרפאה. התחלתי ללכת למרפאה, ומצאתי שם את ניקו-לא-ניקו-נראה-כמו-ניקו מסתובב במעגלים ומערבב קלפי מיטומאגיקה. התיישבתי ליד המיטה שנתנו לו עד שהוא יחלים וחיכיתי שהוא ישים לב אליי. זה לא קרה. טפחתי לו על הכתף בעדינות, והוא הסתובב בקפיצה אליי בבהלה. "שלום..?" ספק אמרתי ספק שאלתי. "אנבת'?" הוא שאל. "אההה.... סוגשל?" נאנחתי, נזכרת במה שרייצ'ל אמרה לי, וניסיתי לעדן את זה בשבילו "אני אנבת', אבל לא מי שאתה מכיר. אנבת' אחרת, סוגשל. אני אנבת' אחרת... מיקום אחר,אולי..
ניקו בהה בי לרגע, ואז הביט בקיר, חושב. עברו כמה דקות, ושאלתי את עצמי אם לבדוק אם קרה לא משהו, אבל אז הוא קפץ "את-אני-זה- אני ביקום אחר?!" הוא  צעק בהתלהבות. "כן, כנראה..." אמרתי, לא בטוחה איך להגיב. "מגניבבבבב!" הוא צרח "אז אני ביקום חדש! מדהייייים!"

נ.מ. ניקו 2
"רוצה ללכת לטיול במחנה?" שאלה-אנבת' יקום-אחר. "כן!" עניתי, עדיין מתלהב מהעניין של יקום אחר, ויצאתי החוצה. בדרך החוצה כמעט נתקעתי במישהי שנראתה קצת כמו הייזל רק הרבה יותר גדולה ורצינית. היא הסתכלה עלי לרגע במבט מוזר שלא הצלחתי להבין, ואז היא צעדה- כן, צעדה- אל אנבת'. החלטתי לא להתערב ויצאתי החוצה. היה כבר ערב, טיילתי לכיוון החוף, 20 דקות בערך, כששמעתי פצפוץ של מדורה וראיתי עשן. הייתי על השביל בדרך לחוף ורק כמה שיחים גדולים הפרידו ביני לבינו. החלטתי לתצפת כי היה לי משעמם. הצצתי בזהירות מעבר לשיחים וראתי 2 דמויות יושבות על גזע עץ. לא ראיתי כל כך טוב את הדמויות אז החלטתי להתקרב עוד קצת. התקרבתי עוד, והופתעתי שהם לא שמו לב אליי, ומתי שהתקרבתי מספיק כדי לראות מי הם ומה הם עושים הבנתי למה הם לא שמו לב אליי. לעד המדורה ישבו שני נערים, אחד עם שיער צהוב ונמשים, שזוף עם עיניים כחולות כמו שמיים בלי עננים, והשני נראה בדיוק כמוני רק בגדול וחיוור אפילו יותר, והם התנשקו. מרוב הפתעה פלטתי קריאת הפתעה . הם התנתקו והסתכלו לכיווני, ניסיתי לחזור אבל הם כבר ראו אותי. "ניקו? מה קורה כאן?" שאל הנער הגבוה. הסתובבתי "מה?! איך אתה יודע מה השם שלי?" שאלתי והסתובבתי, ואז הבנתי שהוא שאל את הנער שנראה כמוני כמעט. "אתה הילד שאמרו שהוא מיקום אחר?" שאל מי שנראה כמוני "הייתי בטווח שזה שטויות"
"אתה אני?" שאלתי בהתלהבות "ביקום אחר אני גדול יותר וגיי?" הוספתי. הם החליפו מבטים, ואז מתחו חיוכים גדולים ומזויפים על פניהם "שלום, ניקו הקטן." אמר וויל בנחמדות מוגזמת. הכל מוגזם היום, החלטתי.
נ.מ. ויל 1
ניקו הקטן ירה ברצף מלא שאלות, רובן מביכות וחסרות טאקט, עד שסאנשיין, שנראה מובך מאוד מכל העניין, החליט לשנות נושא. "אז  אתה ניקו מהיקום הלא כל כך מקביל אלינו?" שאל את ניקו הקטן. "כן!" הוא אמר בחיוך. "אז אתם ממש לפני מלחמת הטיטאנים השניה. אתה יודע מי זאת ביאנקה?" שאל סאנשיין בגעגוע לאחותו.  הפנים של ניקו התחלפו בהבעה עצובה "היא מסתובבת עם כל הציידות," הוא אמר
"אבל זה לא משנה עכשיו! אני אפגוש את ביאנקה של העולם שלכם! ואני רוצה לדעת כלללללללללל מה שיקרה אצלנו, או שקרה אצלכם, מאז מלחמת הפנקייקים השניה." הפנים של סאנשיין הפכו עצובים, הוא כנראה לא רצה לספר לניקו הקטן על המוות של ביאנקה ולהעציב אותו.
הסברנו לו בכלליות מה קרה, ואחרי שעה כמעט של שאלות נוקבות ותחקירונים ניקו הקטן שאל  "אז אתה גיי?". סאנשיין הסמיק לגמרי, והלחיים שלי בערו. "אז אחרי  מלחמת הטיטאנים השניה, היו גאיה והענקים והמחנה הרומי וטרטרוס" אמרתי, מסיט את הנושא בחזרה. ניקו הקטן נראה יותר מעוניין. "ופרסי ואנבת' זוג." הוסיף סאנשיין בגיחוך, שהתגבר לצחוק-גם אני צחקתי- בגלל ההבעה של ניקו הקטן. "מה?!" הוא צעק אחרי רגע "פרסי?! פרסי ג'קסון?! ואנבת'?! אנבת' צ'ייס?! פרסי ואנבת'?! פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס?!" הוא צעק בפרץ בצחוק היסטרי "הם? זה לא הולך ביחד!" גיחך. "אולי פעם, אבל היום הם לא מתרחקים אחד מהשני ליותר מכמה שעות. זה כאילו הם חלק אחד. כשפרסי נעלם ואיבד את הזיכרון, אנבת' השתגעה! היא הייתה סופר מפחידה!" אמר סאנשיין. "רגע, איפה פרסי? ראיתי רק את אנבת', לא את פרסי." אמר ניקו הקטן אחרי רגע.  "אנחנו לא בטוחים." אמרתי, מתרצן. "אבל אנבת' אמרה שהיא הייתה אצל האורקל לפני כמה זמן  והיא תספר לכולם בפגישת מדריכים. אגב, יש אורקל חדשה, רייצ'ל דר."
"מה?! הקללה של אבא הופרה?" שאל ניקו הקטן בתדהמה. "כן," אמרתי
נ.מ. פרסי 1
מהר מאוד (טוב, הגזמתי, לא *מאוד*), הבנתי מה פחות  או יותר קורה כאן.
אני לא בעולם שלי- אני אקרא לעולם שלי עולם אחד- אלא בעולם דומה, עולם 2, שעדיין לפני מלחמת הטיטאנים. מישהו קטע את מחשבותי- זו הייתה אנבת'. "כירון קורא לך לפגישת מדריכים." אמרה. "וכן, אני יודעת שאתה לא מדריך, אבל הוא עדיין קורא לך. ואני יודעת איך למצוא אותך כי הוא אמר לי לחפש את פרסי בגדול. אתה יודע את הדרך?" שאלה אנבת' בנשימה, "כן." אמרתי. מזל שהיא ענתה על השאלות האלה, כי בכלל לא חשבתי עליהן, וזה יכול היה להיות מוזר. "אני אחכה לך בחוץ, כדי שבטוח תגיע," היא אמרה ויצאה. התארגנתי ויצאתי החוצהב. אנבת' נשענה על הקיר, והיא קפצה כשראתה אותי. "מה קרה?" שאלתי.
"כלום," היא אמרה בקול מוטרד. "אתה רק ממש דומה לפרסי. בן כמה אתה?" היא שאלה
"17, למה?"
"מתי תהיה בן 18?" היא שאלה, מתעלמת מהשאלה שלי
"18 ביולי...?"
ואז היא שתקה , שקועה במחשבות.
הגענו לבניין הראשי, כירון היה שם, פניתי אליו, ואנבת' התיששבה עדיין שקועה במחשבות. "קראת לי?" שאלתי
"הנה אתה אלכס. איך היה הלילה הראשון שלך במחנה?"
כל העניין הזה שאני אלכס מבלבל." ראשון?!- אה כן היה מעולה תודה" אמרתי. "איפה פרסי?" שאלתי, כי לא ראיתי אותו  כשהגעתי הנה, והוא קיים כי כולם מדברים עליו. כירון נראה מופתע ששמעתי עליו אבל ענה "בבית שלו, הוא הלך להיות קצת עם אמא שלו." ואז כירון התגלגל לאמצע החדר "דבר ראשון, הודיעו לי שניקו נעלם, מחפשים אותו. מי שיכול לעזור, שיצטרף בבקשה. דבר שני, אם..." הוא המשיך לדבר, ונזכרתי במשהו חשוב- אם ניקו נעלם הוא לא יקח אותי- כלומר את פרסי 2- לסטיקס. קמתי מהכיסא, בלי לשים לב מה אני עושה, ושאלתי, "חוץ מניקו, איפה שאר בני האדס?"
ציפיתי, כמובן, שיגידו שאין בני האדס, אבל זה יקום אחר, אז אולי אולי אולי... "בביתן האדס, הם לא יוצאים ממנו הרבה אולי חוץ מלארוחות. הם לא חברותיים במיוחד." אמרה מדריכה כלשהי. "תודה!" אמרתי ורצתי החוצה "רגע אבל אתה לא יודע איפה הביתן...!" צעק מישהו מאחורי. פתחתי את הדלת וצעקתי בהתנשפות "מי עושה מסע צללים?" כולם אמרו "אני" בבליל קולות "פעמיים ברצף?" הוספתי, והם החליפו מבטים נבוכים עד שקול אמר "אני," היא אמרה, ילדה שלבשה בגדים בהירים בחיוך "ומי אתה?" "פר- אני אלכס," אמרתי "את יכולה להביא אותי אל הבית של פרסי?" שאלתי "כן, תמורת משהו." היא אמרה. "תמורת מה?" שאלתי "אני אגיד לך אחר כך." היא אמרה, אחזה בידי ונבלענו בצללים. פיזית.