הוא היה כל כך קרוב אליי שיכולתי להריח אותו. מין מנטה-אביב שכזה. הוא היסתכל לי בעיניים. הוא חייך איתן. עם העיניים הכחולות הצלולות שלו, שניראות כמו ציור אנימה.
ואז, הוא התקרב אליי עוד סנטימטר, ועוד אחד, אני נמשכת אליו בצורה בילתי - יאומנת. ובמדויק כששפתיו התקרבו לשלי, היתעוררתי.
איזה באסה. למה חייבים להיתעורר בבוקר בידיוק כשמגיעים לחלק הכי טוב בחלום? אבל ידעתי שאין מצב שהמוח שלי היה יכול להמשיך את החלום, ולפרט לי אותו. כי אני, מעולם לא היתנשקתי. אני לא יודעת איך זה מרגיש.
רק קראתי על זה בספרים וראיתי את זה בטלוויזיה. ״רק״ זה אולי לא התיאור המתאים. אני קראתי המון ספרים. המון. אתם לא יודעים אפילו כמה זמן חשבתי על זה, דימיינתי את זה, דימיינתי דברים אחרים... אין. זה פשוט לא יקרה לעולם.
אני אף-פעם לא יואהב בן שיואהב אותי בחזרה. די, נמאס לי. אני עוברת לבנות. חבל שזה לא כזה פשוט.
אני זוכרת שראיתי ״הנוקמים 2״ ותאנוס אמר; ״תפחדו ממנו, תברחו ממנו, הגורל יבוא בין כה וכה.״ אז אולי הגורל שלי הוא לעולם לא להיות נאהבת. שלא תבינו אותי לא נכון, כל המשפחה שלי אוהבת אותי מאוד ואני אותם, אני מתכוונת אהבה רומנטית. אולי זה פשוט לא יקרה. אולי אני יהיה רווקה בת
חמישים עם חמש-עשרה חתולים. אולי אני בחיים לא ימצא אהבה.
כל המחשבות האלה, זה היה לפני שפגשתי אותו.
ברלי
YOU ARE READING
נשיקה
Romanceעד שפגשתי אותו, לא הבנתי. לא הבנתי למה אנשים כל כך מתלהבים מאהבה, כותבים עליה ספרים ושרים אותה. עד שפגשתי אותו. אהבה זה כואב ושמח ומבלבל ומרגש ושורף ונהדר. נשיקה זה סיפור על מערכת יחסים מרגשת ובילתי אפשרית. ספר מושלם לקריאה. לא הצלחתי להוריד מהידיי...
