Stronger

Part 2

נקודת מבט: ריילי
~~~~~~~~~~~~
התשובה התקבלה אצל והרופאה לקחה את הדף שיצא מהמדפסת וניגשה אליי.
״אוקיי ריילי, אני כלכך מצטערת לבשר לך את זה אבל יש לך בעיית פוריות, אנחנו יכולים להתחיל הזרקות או לעבור לפונדקאות.״ היא הגישה לי את דף התוצאות, הסתכלתי עליו והרגשתי מסוחררת.
היא ממשיכה ואומרת ״אם את תרצי שנתחיל הזרקות חשוב שתדעי שזה יחסית יקר, אני אוכל להביא לך תוכנית שמפרטת את המחיר.״ היא אמרה ואני מרגישה את הבטן שלי מתהפכת ואת כל האיברים הפנימיים שלי מתערבבים בפנים.
״אוקיי, אני אוכל לקבל תוכנית?״ שאלתי וסידרתי את החולצה שלי.
היא הוציאה ניירת של מספר עמודים הביאה לי עם חיוך מרגיע.
״תודה רבה ד״ר״ חייכתי אלייה ויצאתי בהליכה מהירה, רק רציתי לחזור הביתה ופשוט לבכות אני לא יודעת איך אני אספר את זה למייקל, הוא כלכך רוצה ילד.
בדרכי הביתה ניסיתי שוב להתקשר למייקל, הטלפון מצלצל אבל הוא לא עונה אחרי ניתקתי את השיחה, הרגשתי כלכך עצובה כלכך כועסת באותו הזמן! הוא הפאקינג בעל שלי! הוא אמור להיות זמין כשאני מתקשרת אליו אחרי ביקור מזעזע אצל הרופאה.
המשכתי להתקדם והטלפון שלי רעד בידיי הסתכלתי על המסך
״מייקי שלי🤍״ רץ על המסך .
לחצתי על ענה מהר כפי יכולתי.
״היי בייב״ נשמע מהטלפון את קולו המוכר של בעלי הרגשתי איך כל הרגשות השליליים נעלמים ואני לא שומעת שום דבר מלבד קולו.
״איך הלך אצל הרופאה?״ לפי טון הדיבור שלו הבנתי שהוא מצפה לחדשות טובות.
״אני לא חושבת שכדאי שנדבר על זה בטלפון, אולי תחזור מוקדם יותר? אני אכין ארוחה לשנינו״ קול נואש יצא ממני.
״אין בעיה בייבי, אני אצא מהמשרד באיזור חמש וחצי ונאכל בשש וקצת? זה בסדר מבחינתך?״ לעזאזל אני אוהבת אותו כלכך ואני לא רוצה לבאס אותו.
״אין בעיה מייקי, אני מחכה״ חייכתי וניתקתי את השיחה.

נכנסתי הביתה והחלפתי חזרה למכנס פיג׳מה קצר וחולצה ארוכה דקה של מייקל, הרגשתי כלכך אבודה השעה רק 12:40 ולקחתי יום חופש מהעבודה אז אין לי איך להעביר את היום, אני ציפיתי שהיא תגיד שהכל בסדר אצלי והרחם שלי תוכל להחזיק ילד,  ושבעוד כמה חודשים יהיה לי ולמייקל תינוק קטן , תינוק שהגנים של הבן אדם האהוב עליי מעורבבים עם הגנים שלי, שאני אוכל להרים אותו ולדאוג לו ולדאוג שיהיה לו הכי טוב בעולם.
אני נכנסת למיטה מחבקת את הכרית שלי ובוכה בתוכה, משחררת את כל מה שהחזקתי בתוכי במשך הבדיקה חושבת לעצמי, ״למה אני? למה זה מגיע לי?״ המחשבות מתרוצצות במוחי דמעות נופלות מעיניי לתוך הכרית עד שלאחר כמה דקות אני נרדמת תוך כדי חיבוק כפייתי עם הכרית.

———- **כעבור שעתיים** ———
התעוררתי כשפניי קבורות בכרית, גרוני יבש ועיניי שורפות ונפוחות מבכי, קמתי מהמיטה מהר מידיי והרגשתי טיפה מסוחררת התיישבתי חזרה על המיטה. אחרי שנגמרה הסחרחורת התרוממתי בזהירות מהמיטה וירדתי למטבח מוזגת לעצמי כוס גדולה של מים קרירים שירעננו אותי וירטיבו את גרוני.
אני מרימה את הטלפון שלי ורואה 14 שיחות שלא נענו מקאי, צחקתי בקטנה והתקשרתי אלייה בחזרה אפילו לא עברו חמש שניות וכבר קיבלתי מענה.
״את חייה?? אומיגאד את לא יכולה פשוט ללכת לבדיקות, להתקשר למייקל ואז לא לספר לי איך באמת היה!!״ היא צעקה בהיסטריה ואני שומעת את כמרון, הארוס שלה משתיק אותה ומגחך.
״פשוט תרימי את התחת שלך ותבואי! אני רוצה לשמוע הכל. כל מה שעוד לא סיפרת למייקל שיעבור אליי.״ היא סיימה את המשפט והדגישה את ה ״אליי״.
״בסדר אל תדאגי אני יוצאת״. גיחכתי וניתקתי את השיחה.