השטן בזרועותיי

פרק 2

***מיקאל***

השם שלי הוא מיקאל (גם:מיכאל.) למרות שאני צריך להיקרא לוציפר. על כך שאני השטן יותר מהמלאך.
אין חסד בי. אני לנצח תקוע בגיהנום, אבל אתם יודעים מה? אני מת על זה.
הגיהנום הוא הממלכה שלי, וכל השדים יוצאים לשחק.

לבשתי חליפה אבל שחררתי את העניבה סביב הצוואר שלי. חום דוקר את הגב שלי, אגלי זיעה על המצח שלי. החולצה הלבנה שלי כנראה גם לחה.
אני ממלמל קללה ודוחף את החלון קדימה כדי לאפשר לאוויר הקריר להיכנס.
אני שונא קיץ. אני מתעב כל דבר שקשור לחום ולשמש, ואת כל הדברים הצהובים והמכוערים.
אני שונא את האחראי שלי שלא נתן לי ללמד במכנסי החוף הקצרים שלי.
מקצועיות בתחת המזדיין שלי...
דבר אחד טוב בקיץ ספוג-הזיעה הזה הוא הביקיני והבחורות. החצאיות המצומצמות והחשיפה של הבטן שלהן. הבגדים הקטנים שלהן לא יכלו להסתיר את צורת גופן.
אני יכול לעקוב אחר רגליהן הארוכות והדקות, הקימורים של הירכיים שלהן מתנודדים כשהן הולכות, והציצים הגדולים והמנופחים מתפרצים מחזיות הפוש-אפ שלהן.
אלוהים, הזין שלי מקבל כזאת חגיגה משכרת.
הפעמון מצלצל והתלמידים נדחפים לכיתה שלי. חלק מהפרוצות בלבוש המינימלי יושבות בחלק הקדמי, הציצים שלהן מתנדנדים על השולחן כשהן מחייכות בפיתוי אליי.
אני מחייך בחזרה, חושף את השיניים הבנויות בצורה-מושלמת שלי.
זה נכון, הזאב הגדול והרע יוצא לשחק, כבשים קטנות שלי.
אני מודה להוריי כל יום על הגנים הטובים שלי, אני הטורף המושלם.
כשהתלמידים שלי יושבים, אני מתחיל ללמד, מדפדף ברשימות הספרות האנגלית שלי. כשאני מתחיל את ההרצאה על רומיאו ויוליה של שייקספיר, דלת הכיתה נפתחת בתנופה.
"סליחה שאיחרתי!" קול מתוק ושמימי מצייץ מהדלת.
אני קופא במקום. אני מזהה את הקול הזה. אני מסתובב באיטיות, פונה אל המאחרת. עיניי נחות עליה ורוחי ממריאה.
הנה היא, האישה שפגשתי ב'האדס' אתמול בלילה. האישה שזיינתי.
השיער שלה פרוע מעט, הגלים הזהובים נופלים ברישול על כתפיה. הלחיים שלה סמוקות. היא נראית כאילו שהיא רק התעוררה מסקס ממש טוב.
שיט, שיט, שיט! אני הייתי כנראה האחד שעשה אותה ככה. הזדיינו במלון אתמול בלילה, ועזבתי לפני הזריחה בזמן שהיא עדיין ישנה.
לא ידעתי שהיא התלמידה שלי!
אלוהים אדירים, אני פשוט שכבתי עם התלמידה שלי. הולכים לפטר אותי.
היא מכופפת את הברכיים שלה מעט למטה כדי להסדיר את נשימתה. ואני רואה את הנוף הקדמי של הציצים שלה. הם נעים מעלה ומטה עם נשימתה. הזין שלי מתנער בעוררות פתאומית. אני ליקקתי ומצצתי את הפטמות הקשות האלו אתמול בלילה.
היא מרימה את עיניה, ופניה המומות כשהיא רואה אותי בפעם הראשונה. אני מתכווץ, רואה את פיה נפער ואת פניה אדומות כסלק.
"פרופסור... פ-פורסטר, נכון?" קולה יוצא לא בטוח, כאילו שהיא עדיין בהכחשה שאני הייתי הגבר שהיא בילתה את הלילה איתו.
היא כל כך חמודה לעזאזל. זה גורם לי לרצות לטרוף אותה.
אני מכחכח בגרוני. "אה כן. את אממ.." אני בדיוק נזכרתי. היא אמרה את השם שלה אתמול בלילה. אני מעמיד פנים שאני מסתכל על הרשימה בכל מקרה. "אנג'ל. תשבי. אני רק התחלתי."
היא נותנת לי חיוך מהסס לפני שהיא מכופפת את פניה, מסתירה את עצמה עם השיער הארוך שלה.
על מה את חושבת, מלאך שלי? תראי לי את הפנים שלך.
אני מסתכל על הרשימות שלי, לפתע שוכח מה לומר. הראש שלי מסתחרר עם מחשבות עליה.
לעזאזל היא התלמידה שלי!
אני מסתכל למעלה ואני רואה אותה מתיישבת ליד בחור בשם צ'ארלס.
עיניי מתרחבות בהלם כשאני רואה אותו מושך את קצוות השיער שלה באצבעותיו.
קנאה בוחשת כמו נחש מכוער כשאני רואה אותו מנשק את רקתה. היא מתיישבת לידו, ואני יודע שתנועתו מוכרת לה.
היא מרימה את עיניה אליי, נותנת לי את המבט האשם הזה. האשמה אינה מכוונת אליי. אלא אליו. אני מבין הכל עכשיו. הוא החבר שלה.
אני רוצה להרוס משהו בידיים שלי.
אני מצמצם את עיניי אליה. איך מעזה המלאכית הקטנה הזאת להיכנס למגרש שלי, מעזה לפתות אותי, תוך כדי שמירה על מאהב סודי מאחורי הגב שלי.
אני יודע שהמחשבות שלי חסרות היגיון אבל ברגע זה, הראש שלי מעורפל מקנאה עזה.
אני אראה לה מה קורה כאשר את מנסה לקבל את תשומת הלב של השטן. אף אחד לא הולך מהשטן, הם זוחלים.
"אנג'ל, בואי לראות אותי אחרי השיעור. תפגשי אותי במשרד שלי."