פנימיה לבנים בלבד

פרק 2-כביסה

פרק 2: כביסה
אני לא רוצה להיות פה, אני לא רוצה להיות פה, אני לא רוצה להיות פה חשבתי בזמן שכיבסתי את בגדיי, "היי את" אמר מישהו שלא זיהיתי "מה?" אמרתי ושלחתי מבט נוקב לעברו, הוא נרתע וזה מה שרציתי אך המשיך "המנהלת קוראת לך" והלך. סיימתי לכבס את בגדיי והלכתי אל דודתי, מה היא רוצה ממני הפעם המכשפה הזאת?!? חשבתי במרירות, ופתחתי את דלת חדרה "אני כאן" מלמלתי באגביות "אויי עומר, אני יודעת שקשה לך אבל אני בטוחה שתסתדרי יש פה בנים מקסימים ונאים מאוד" אמרה "בנוסף על כך רציתי לדון איתך שאינך צריכה לפחד יותר ואפילו אשמח אם תמצאי מישהו נאה ונחמד, אוכל לארגן לך אפילו מקום שקט לבלות איתו", היא קרצה אליי. את משוגעת רציתי לצעוק עליה שכחת למה עברתי לפנימייה הזאת?!? אנסו אותי פאקינג אנסו אותי וזה מה שאת מציעה את עוד רוצה להרוג אותי! רציתי כל כך לצעוק עליה את זה ולא לחזור לעולם אך במקום זאת אמרתי "אני מצטערת דודה ציפי, יש לי שיעור" וברחתי מחדרה בלי לראות את תגובתה. מי היא חושבת שאני לעזאזל?!? איזה זונה בא לי כבר לעוף המקום הזה חשבתי ולא שמתי לב שהתגשתי בקיר לבנים, לא רגע לא קיר לבנים, בבחור.  ונפלתי לרצפה הקרה "אאוץ דביל מה אתה עושה?" "שתקי אישה" אמר והתקדם הלכתי אחריו ודחפתי אותו לרצפה "מה נראה לך חתיכת טינופת" "מה את עושה פה בכלל? ופעם אחרונה שאת מדברת עלי ככה שמעת?" וואי וואי תכף הוא יגיד לי שהוא גם הבן של איזה קאפו מסריח "כע אע למה מי אתה בכלל?"  "ג'ק סמית', הבן של הקאפו האמריקאי אדם סמית' "  למה כולם פה בנים של איזה קאפו עבריינים מסריחים, וואי איך בא לי לעזוב את המקום הזה כבר. המשכתי להתקדם לחדרי. נשכבתי על המיטה והתאפקתי לא לצרוח, למה כל המזל הרע נופל דווקא על עליי ועוד מיומי הראשון! "איזה חרא" מלמלתי ויונתן שלח מבט של מה קרה לעברי, סיפרתי לו, על החדר כביסה, על עומר, על הבחור, ג'ק סמית'. יונתן היה מאזין נהדר, ודיבר במקומות הנכונים ובזמן הנכון. לאחר שסיימתי את הסיפור "אמרת ג'ק סמית'?" שאל והנהנתי "הוא אחי הגדול" השיב בחיוך מתנצל "אל תגידי לי שגם אתה בן של קאפו" "טוב אז אני לא אגיד" "כולם פה הם ילדים של עבריינים" צעקתי לעברו "טוב אני מכיר כמה שלא אז… לא" צחק "צריך לקרוא למקום הזה פנימייה לעבריינים צעירים" אמרתי "אאוץ'" אמר ושנינו פרצנו בצחוק מתגלגל. לפתע נשמעה דפיקה בדלת הקטעה את צחוקינו "אני אפתח" אמרתי ולפניי מי עמד הבחור שהכי לא רציתי לראות כרגע, ג'ק סמית'. "אויי נו באמת" אמרתי "את לא שמחה לראות אותי?" "לא" עניתי "יוני! למה אתה לעזאזל איתה בחדר?" צעק "היא בחורה נהדרת" השיב יונתן "מלאת אושר, שמחה ורגועה אתה יודע" הוסיף בגיחוך "אני רואה" אמר ג'ק "רק באתי להגיד שאמא מחפשת אותך תתקשר אליה, ביי" אחרי שג'ק הלך צעקתי על יונתן "מה זה היה לעזאזל?" ונשכבתי על המיטה, זה כל כך כואב זה כל כך כואב חשבתי לעצמי, נאנחתי "את בסדר?" שאל יונתן שהרגיש שמשהו לא בסדר, לא הצלחתי פשוט לא הצלחתי להוציא את המילים מתוך פי מרוב הכאבים, רק נאנחתי ופשוט הדמעות התחילו לזלוג על לחיי, אני שונאת לבכות חשבתי בכי זה לחלשים עכשיו אני נראית כמו ילדה מפונפנת שבוכה מכל דבר אמרתי לעצמי, אך הדמעות המשיכו והמשיכו לרדת "ששש אני כאן" לחש לי יונתן וליטף את ראשי, "הכל בסדר אני איתך כאן, את לא לבד עומר" אמר ואני המשכתי ובכיתי על רגליו, נדמה לי שעברו שעות עד שיונתן הניח את ראשי על הכרית, "לילה טוב עומר" אמר  שמעתי את קולו במעומעם, ונרדמתי.

אז זה היה פרק שני שהכותבת השניה , מאי כתבה .
אמ מוזמנים לשתף מה הרגשתם ולהצביע וזהו יום קסום לכולם :)