החיים שאחרי המעבר

פרק 1

-נ.מ קאי

התעוררתי לצליל השעון מעורר.
"פאק אני מאחרת."
השעה הייתה 08:30, יש לי עוד חצי שעה אוטובוס.

קמתי מהר, מפעילה את הפלייליסט שלי.
לא שוכחת לדרוך בדרך על סטיב,
שכינראה, נרדם על הרצפה.
ונכנסתי לשירותים להתארגן.

אז היי, אני קאי.
אני בת 16, ואני ביסקסואלית גאה.
ההורים שלי העיפו אותי מהבית כשיצאתי מהארון, בגיל 14.
ומאז, אני גרה עם סטיב.
החבר הכי טוב שלי.

התלבשתי, התאפרתי,סידרתי את השיער.
הסתכלתי על עצמי במראה,
אהבתי את איך שאני נראת.
שיער חום, עניים חומות.
משעמם אבל אהבתי את זה.

"קאיייייייייי" סטיב צרח.
"מה הפעם?!" צרחתי חזרה.
נילחצתי קצת, קרה לו משהו?
"אני ירצח אותך!!" הוא שוב צרח.
הרגשתי הקלה, "אידיוט הלחצת אותי."
"מה כפת' לי תחזירי לי החולצה שלי!"
הוא שוב עושה את זה.
בירצינות נמאס לי, סך הכל חולצה.
"אני יחזיר לך תרגע." אמרתי בעצבים.
"מה שתגידי." הוא אמר, והיה אפשר לשמוע את הגלגול עניים שהוא עשה.

לי ולסטיב, היה חלום, להתחיל חיים חדשים בנוי יורק.
חסכנו שקל, לשקל, במשך שנתיים.
עבדנו בלי סוף 24/7, וסוף סוף, יש לנו מספיק כסף, בישביל לעבור לנוי יורק סיטי.
סטיב כבר רשם אותנו לבית ספר.
וקנה לנו בית, שעוד שבוע נעבור לגור בו!!

לקחתי תיק, ושמתי בו את האוכל שסטיב הכין לי, בקבוק מים, ומטען.
נעלתי נעליים, וראיתי שסטיב חזר לישון.
יש לו עוד שעה משמרת.
אני וסטיב ממלצרים במסעדה בעיר שלנו.
יש לנו אוטובוס כל חצי שעה, ככה שאסור לנו לאחר.
הערתי את סטיב שהתחיל להתארגן.
סטיב מתאמן, ככה שהוא די שרירי.
יש לו שיער שחור, ועניים ירוקות.
הוא ממש חתיך שחושבים על זה.
סטיב בן 16.2 הוא גדול ממני בחודשיים.
אין לו משפחה כולם מתו.
ההורים שלו בתאונת דרכים, ואחותו הקטנה התאבדה.
הוא לא בכה אפילו פעם אחת, הוא אומר שזה בזבוז זמן.
שלא תבינו לא נכון, הוא ממש אהב את המשפחה שלו.
אבל הוא האמין, שאם הם מתו כניראה שזה היה צריך לקרות.
סטיב הוא הבן אדם הכי חזק שראיתי,
ולא פיזית אלה נפשית.

באתי לצאת לאוטובוס, ואז נזכרתי ששחכתי את האוזניות שלי בבית.
רצתי מהר, לקחתי את האוזניות, מפעילה את הפלייליס שלי, ורצה לאוטובוס שבדיוק הגיע.

שמעתי מוזיקה באוזניות, והסתכלתי על הנוף, מחלון האוטובוס.
כולי מתרגשת, עוד שבוע זה קורה!!
ירדתי בתחנה עם עוד כמה תלמידים, שכניראה איחרו לבית ספר.
והתחלתי להתקדם למסעדה.

לבשתי את הסינר, לקחתי את הפינקס והעט, והלכתי לשולחן 7 שהיו שם אמא וילדה.
"תירצו להזמין?" אמרתי עם חיוך.
"נשמח" אמרה האמא.
בזמן שהילדה הקטנה מדברת איתה,
על כמה כיף שהיא לא הלכה היום לגן.
"אנחנו נירצה להזמין, צ'יפס וקולה לילדה.
ולי סלט יווני, ואת לחמניית הבוקר שלכם."
אמרה האמא, בזמן שאני רושמת.
"בשמחה, צ'יפס גדול או קטן?" שאלתי.
רואה את הילדה אומרת לאמא שלה, שהיא רוצה צ'יפס גדול, ושהיא תסיים את כולו.
"גדול." אמרה האמא, שמכייחת לילדה שלה.
"אם אתן צריכות משהו תיקראו לי." אמרתי עם חיוך.

◆◇◆

השבוע עבר כל כך מהר.
קיבלתי את המשכורת האחרונה שלי,
וסטיב את שלו.
מכרנו את הדירה שלנו, שכבר מחר
הקונה יעבור לגור בה.
"

לא שחכנו כלום?" שאל סטיב.
"חוץ מאת המוח שלך בלידה לא." עניתי, ושניינו התחלנו לצחוק.
"הינה זה מגיע." אמרנו פה אחד.
המונית שחיכנו לה הגיעה
"לאן?" שאל הנהג.
"לשדה התעופה" סטיב ענה.
בזמן שסטיב משלם לנהג, אני שמתי אוזניות, ושמעתי מוזיקה.
יש לנו שלוש שעות נסיע, במקרה הטוב.

________

אז זה הפרק הראשון, מקווה שנהניתם.
אשמח להצבעות, דעות על הפרק, המלצות, ותיקונים אם צריך.

07/04/2023