Not just another couple

פרק ב׳- מהצד של לואי

למי שלא מכיר, אני לואי טומלינסון מהלהקה הכי ידועה בעולם, וואן דירקשן. אני רוצה לספר קצת על מה שהיה בהתחלה איתי, בתקופת הבית ספר היסודי, בחטיבה ובתיכון. רציתי לספר בקצרה על תקופת התחרות ועל התקופה אחריה.
ביסודי הייתי די חנון ותמיד היו קוראים לי כמו חברת הפחי הזבל "ליטום". אין לי מושג למה דווקא לחברה קוראים כך אבל אני יודע למה שון, הבריון קרא לי ככה. כשהייתי בכיתה ו׳ כבר חיכיתי לעבור בית ספר, ספרתי את הימים. חיכיתי שאני אעזוב את העיירה ואעבור לעיר ללמוד בחטיבה החדשה. בחטיבה הכל השתנה. אני הייתי המקובל שהצחיק את כולם בעיקר את הבנות. כל הבנות חיבבו אותי ואת הבנים האחרים, אף אחת. הם קינאו ורצו להכות אותי אבל שאתה חושב על זה המנהל יתפוס אותך וכולם יחשבו שאתה בן אדם דוחה וכולם ישנאו אותו והבנות עוד יותר, אז היה שווה שלא. היתה ילדה שאף פעם לא דיברתי איתה אך כל הזמן תפסה את עיניי. הייתי הילד הכי מקובל בשכבה וכולן היו מאוהבות בו זה היה מביך אם אני זה שצריך לרדוף אחריהן אז ניסיתי לגרום לה לדבר איתי בדרכים שונות. כשהיא התנדבה אז גם אני. כשהיא עבדה אז גם אני. שהיא עזרה אז כמובן שגם אני. בקיצור כל מה שהיא עשתה אז גם אני. כך עברו שלוש שנים ומאז לא נפגשנו. בתיכון היה יותר קל לא היתי חנון ולא המקובל. הי לי את הקבוצת חברים הקרובה ואת החברה שלי מליסה. מאז מליסה היתה לי עוד אחת ושמה אנדי.
בזמן התיכון אני הלכתי לאקס פקטור ושם אני ועוד ארבעה בנים, נייל, זאין, ליאם והארי, התאחדנו והפכנו ללהקה ושמה כיום וואן דירקשן. גיליתי שהילדה שתפסה את עיניי היא אלינור והיא למדה עם נייל ביסודי, איזה צירוף מקרים. מאז נעשינו חברים מאוד טובים וכשחזרנו מסיבוב ההופעות הראשון שלנו בעולם אז היא התקשרה וזאת הייתה השיחה:
אלינור:"הלו?"
__:"כן?"
אלינור:"מי זה?"
ליאם:"ליאם.. ומי זה?"
אלינור:"אני אלינור"
ליאם:"רצית את לואי?"
אלינור:"מה גורם לך לחשוב שאני רוצה לדבר עם... אתה יודע מה לא משנה"
ליאם:"כל אחד ששלח לנו מכתב מעריץ שאל אם את ולואי ביחד אז חשבתי שזה נכון אם ככה את עונה"
אלינור:"למה הם חושבים ככה?"
ליאם:"את שואלת אותי אולי זה בגלל התמונה שהעלת לאינסטגרם שלך"
אלינור:"כתבתי שרק פגשתי אותו ברחוב, למה כולם נוטים לצד השני של הכביש"
ליאם:"מה?"
אלינור:"ליאם זה ביטוי, ביטוי! התכוונתי שלמה כולם צרכים לחשוב שהכל אהבה?!"
ליאם:"אהה דברי ברור!"
אלינור:"טוב אז אפשר אותו?"
ליאם:"טוב שנייה אני קורא לו"
• אחרי כמה דקות •
אני:" רצית משהו?"
אלינור:"סוף סוף אני מחכה שעות! תגיד את שולח בחזרה לכל אלה ששלחו לך מכתבי מעריצים?"
אני:"כן אבל לכל מי שאני מספיק, למה?"
אלינור:" כי ליאם אמר לי כשאתם מקבלים אז כתוב ברובם שהם חושבים שאנחנו זוג אז אתה אמרתה להם שזה לא נכון, נכון?"
אני:"כן זה מה שאני אומר אבל אני מוסיף משהו"
אלינור:"מה, זה בקשר אליי?"
אני:"כן זה כן, אבל זה לא לטלפון בשביל שאני אגיד לך אני אצטרך לקבוע איתך אחד על אחד."
אלינור:"למה?"
אני:"ככה. אני צריך ללכת, ביי"
אלינור:"מה? לא ביי! תגיד לי מה אכפת לי?!"
אני:"לי אכפת ממך ביי"
אלינור:"טוב ביי"
• הסתיימה השיחה •
רציתי לקבוע איתה כדי שנדבר באמת ולא בטלפון כי כל אחד יכול לצטט או להקשיב. אז נפגשנו.
אני:"היי, את נראית יפה"
אלינור:"תודה.., מה רצית להגיד לי שסיפרת קודם לכל העולם ואשתו לפניי?!"
אני:" רציתי להגיד לך ש..."
נתקעתי באמצע לא ידעתי איך להגיד לה אז בלב אמרתי על החיים ועל המוות והוספתי שמה שיקרה יקרה לטובה, אני מקווה.