האהבה הסודית - נהוראי אלוש

פרולוג - היילי קופר

אני מתבוננת בהתנהגותי ביציאתי מהבית ספר ובמעמדי בדרכי אל תחנת האוטובוס. הפחד הוא התחושה שגוברת בי, מתוך החשש מהתרחשויות שקרו לי במהלך היום בבית ספר, כולל החרם שהתפשט בתוכו. בעודי מתקרבת לתחנת האוטובוס,אני מתעצבנת בגלל רעשים חדשים שאני שומעת בסביבה. אני נמנעת מתן דעת מוקדמת ומתקרבת למקום המקור לבדוק את המצב. פתאום, מגלה אובייקט או משהו מאחוריי שמכיל חומר רעיל,ובכפוף לכוח מונע אותי לתוך התא של רכבו. מה הולך פה לעזאזל... אני מתעמקת במחשבותי ומתבוננת בהן בעומק, תוך כדי שאני מחזיקה סחרחורות בידי.
פתאום, מתגלה לעיני בחורים שאני מזהה, אף על פי שאינני מכירה אותם באופן ישיר. התמונה שאני רואה מתעוררת בטשטוש. אחד מהם מתקרב אלי ומרים אותי, מוביל אותי למרטף ישן ובאכזבה גדולה, מזריק אותי בכוח על הקיר. תחושת הסחרחורת והתחושה של להקיא מהחומר המוזרק עלייך הופכת אותך למרותקת ומונעת. נראה כי החומר שהוזרק עליי היה סם או חומר מזיק. בנוסף, אני חוששת ששברתי אצבע או חלק גוף אחר. אני נמצאת במצב שבו אני מרגישה שאחד מהאנשים מרים את גופי בכדי לקלוע לפעולה של הורדת המכנס והתחתון ממני. אני חסרת מושג בנוגע לכוונותיהם ,מרגישה אימה וחשש מהמצב. אני מנסה להביע הגה מהפה, אך נתקלתי בקשיים עקב השפעת הסחרחורת שלי. אני מנסה לחלוש לעברו ״תעזוב אותי, תשחרר אותי לא עשיתי דבר״ הוא השיב בנימים ״נא להישאר בשקט, אני לא חושב שהחלטות נקבעות כאן״. מתברר בעיני כיצד הוא מושך את האיבר שלו ממקום מסוים במכנסיים ובמקביל מנסה להכניסו בתוך פנימיותי. אני מרגישה את האיבר מין שלו מתקשה ומתחמק כמו גוף גמיש, והוא מנסה להכניסו בתוך האיבר שלי באופן שגורם לי כאבים רבים. צועק עליי ״כלבה, כל זה מגיע לך״ . הסחרחורת שבתודעי מתחילה להתעלם ואני מתחילה לראות את האנשים האלה. ובראשם רון ליר,אמיר ורואי, מתלמידי הכיתה התשיעית. הם המנהיגים המושבעים שבחרו להטיל עליי חרם.
ליר צעד לעברי בצורה איומה, מתקרב לפני ומרים את ידו בעצב להפך את פניי. הוא מוציא את האיבר הגברי ממכנסיו ומכניסו לתוך הפה שלי בעומק נמוך. משם יוצא חומר לבן ומוזר שמרעיש אותי. לאחר מספר הפעמים שהוא מחזיר את האיבר שלו לתוך הפה שלי,נדחקתי להקיא עליו.
הוא מוציא את האיבר שלו מהפה שלי בשל ההקאה שחלתה עליו. כתוצאה מכך. הוא נותן לי סטירה חזקה במיוחד שגורמת לי להתעלף. הוא צועק ״חתיכת כלבה!״ וכל הקבוצה מתפרצת בבריחה. אני מתעוררת למציאות ומגלה שהכובע כבר נגרר ללילה, ורצוני לחזור הביתה בריצה מתעורר בי עם דמעות.