"אתה לא תגיד לי מה לעשות."
"מה הקשר-"
הצרחות שלהם אחד על השנייה נעלמות כשאני סוגרת את הדלת של חדרי והולכת למיטה.
נשכבת עליה וקוברת את עצמי בשמיכה העבה.
נמאס לי מזה.
נמאס לי מהם.
אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר.
למה אני צריכה להיות מעורבת בבעיות שיש להם?
דמעה קטנה זולגת לה על הלחי שלי.
אוף אני שונאת לבכות בגלל הדברים הדפוקים האלו.
קשה לי עם זה.
יום עובר וזה נהיה קשה יותר מקודמו.
אני מפנה את מבטי אל הקיר שבצד המיטה שלי, תמונה קטנה של משפחתי תלויה שם.
כולם שמחים.
אני בכלל לא מאמינה שזה היה רק לפני חצי שנה.
איך הכל יכול להשתנות תוך רגע?
ידי מושטת אל התמונה ותולשת אותה.
הם חייכו אחד אל השנייה, ועכשיו זה רק מבטי שנאה.
למה זה קורה לי?
למה אני מרגישה כל כך חרא?
וזה רק בגללם.
רק בגלל הריבים שלהם אני זאת שבוכה בסוף.
למה אני?
-----------------------
סתם משהו שכתבתי..
אהבתם.ן?
