קפאתי. זה קרה שוב. אני לא מאמינה שלא הצלחתי להתנגד זה כנראה בגלל שהייתי לחוצה הפעם, אמא שלי עשתה את זה, כל שנה זה קורה ,למדתי לתזמן את זה ולהיתנגד אבל הפעם לא הצלחתי.
"לונה! מה קרה?!" סופי קראה בבהלה
ניסיתי להשתחרר אבל ללא הצלחה
"אני יודעת מה לעשות" אמרה מישהי לסופי אבל לא הצלחתי להבין מי דיבר. האישה שדיברה התקרבה אליי ואז הצלחתי לראות מי זו זו היתה גריזל ואז הבנתי שהיא תעזור לי
"רק צריך ללחוש לה משהו" היא אמרה
ואז שמעתי את הלחישה "זה לא אשמתך את עוד תנצחי אותה"
ואז השתחררתי אף פעם לא הבנתי איך זה עובד אבל זה גם לא עניין אותי
"תודה" אמרתי ונתתי לה חיבוק
"אני היחידה שמחכה להסבר? " שאלה סופי
"סליחה" אמרתי "לא יקרה"
"אממ למה??" היא שאלה
"אני לא יכולה לומר"
"כן את כן" אמרה גריזל "תפסיקי להחביא את עצמך את יכולה לסמוך עליהם" היא אמרה בשפה של הגובלינים בלי לזכור שגם סופי מדברת אותה
"אנחנו לא נהרוג אותך" סופי אמרה גם בשפת הגובלינים
"אני לא אומרת וזה סופי." אמרתי והתחלתי ללכת משם
"אוו פוסטר יש לך מתחרה בתחרות הילדה המיסתורית" שמעתי את קיף אומר ופשוט לא יכולתי לעצור את עצמי משום מה והפעלתי גרימה הוא נפל על הרצפה מכאבים ואז הבנתי מה עשיתי והפסקתי את זה אבל זה היה מאוחר מידי וכולם הבינו מה עשיתי ועם קצת דמעות בעיניים אמרתי "סליחה" חלש והתחלתי לרוץ משם בלי להסתכל אחורה אבל עדיין הרגשתי את הזעם על הפנים של קיף, סופי, ואלווין המשכתי לרוץ ואז הרמתי גביש והישתגרתי למקום המחבוא שלי ליד האקסיליום
ברחתי שוב אני לא בטוחה למה בחרתי ללכת לשם אבל זה כנראה בגלל שזה הרגיש כמו הבית
"וואו זה יותר נטוש ממה שזכרתי" אמרתי לעצמי
"כן אני מניחה שכן" שמעתי מישהי מאחורי אומרת קפצתי מהמקום אבל אז ראיתי מי זו
"ידעתי שתבואי לכאן" אמרה גריזל רציתי לחבק אותה וגם לתת לה כאפה באותו זמן
"תפסיקי לברוח" היא אמרה "את לא תצליחי הפעם"
"אני כן וגם למה את כולכך ככה אף אחד לא צריך אותי גם לא אמא שלי אני ניסוי שנכשל"
"הם צריכים אותך כולם צריכים אותך ויותר מזה אני צריכה אותך"
"לא את לא" אמרתי בעצב
"כן אני כן ואת לא ניסוי שנכשל בסדר?"
"אני כן ואת זה אפשר לראות איך שאמא שלי נטשה אותי והייתי צריכה להישאר לבד בעולם הגדול"
"זה שאמא שלך בן אדם רע לא אומר שאת כזו"
"כן בטח.." אמרתי בטון מזלזל
"מה שאמא שלך עשתה לך זה נורא אבל את יכולה לקחת את זה בשתי דרכים או ללמוד מזה ולקבל את זה או להמשיך ככה"
"את רומזת לי משהו"
"כן, תלמדי מזה ובסוף תנצחי"היא אמרה
אחרי שהיא אמרה את זה עלה לי חיוך על הפנים אבל חיוך גדול
" התגעגעתי לחיוך הזה" היא אמרה בחיוך
"ואני התגעגעתי אלייך" אמרתי לה
"גם אני אלייך" היא ענתה "אז בואי נחזור"
חזרנו להייבנפילד וציפיתי לצעקות או שיכו אותי אבל זה לא קרה במקום זה סופי פשוט רצה וחיבקה אותי זה היה מוזר אבל זה גם היה נחמד
