כמו עוד חג שמחת תורה רגיל, חוגגים,סיבובים עם הדגלים, שמחים בשמחת החג.
מחשבות מהיום ההוא, הלוואי שהיו נכונות, הלוואי.
בבוקר ההוא, אימי מעירה אותי, קולה אומר את המילה "אזעקה", אני קמה מהמיטה.
מנסה לעכל את הבשורה, אבל זה בטח כמו כל שנה? תושבת דרום,פתאום מגלה, לא כמו כל שנה,התחילה מלחמה.
ויום לפני הריי חשבתי על האזעקות, איך יכול להיות? איך יכול להיות? איך?איך?איך?
וקראתי ברשתות, סיפורים על חלומות, הקשורים למלחמה.
אני לא ישנה בלילות, שוכבת על מזרון ישן, מתפללת לשחרור החטופים, להחזרת החיילים, בשלום.
ויש משפחה במילואים, דואגת כמו רבים, מקווה המשפחה תחזור וגם החיילים, מתכסה בבגדים ארוכים, ומדמיינת את הסוף.
