התראת האהבה ביטיאס(קצת אנימה גם)

פרק 7 - אראם

זה היה אראם ''אתה משוגע הפחדת אותי פחדתי שזה הסטוקר'' הלב שלי קפץ.
''לא קראת את ההודעה שאחותך שלחה לך'' פתחתי את הטלפון וראיתי הודעה מלילי שאראם עומד לבוא.

התיישבתי במיטה שמתי את השמיכה עליי(בכל זאת הייתי עם פיג'מה אז זה מביך) ''אני חושב שמשהו מוזר עם הסטוקר הזה איך זה הגיוני שהוא נבלע ככה באויר''
זה מוזר מאוד מה הסטוקר הזה בכלל רוצה ממני.
''אני לא מבינה מה יש לסטוקר הזה איתי מה הוא רוצה ממני''זה מוזר. ''מאיפה הוא מכיר אותי בכלל, אני בטוח בחיים לא ראיתי אותו ואני לא אחת שמכירה בנים באופן אישי''
אראם חשב קצת ואז ענה ''אני חושב שבינתיים עדיף שתשארי בחדר ולא תצאי ממנו זה הכי עדיף לכלום.
''מה לא ממש לא אני אצא מתי שבא לי מהחדר ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות הוא ממילא הגיע עד החדר אז מה אפשר לעשות בשלב כזה'' אראם שתק ואז הוא אמר ''השומר שלי ישגיח על הדלת שלא תצאי מפה תאמיני לי אני לא רוצה לאבד ארמי כולנו משפחה וזה ירגיש לי כאילו בן משפחה יעלם לי'' הסכמתי לדבריו ואמרתי שבסדר. אחרי שהוא הלך פתחתי את הדלת וראיתי שם שומר הוא לא נתן לי לצאת, עשיתי פרצוף עצבני וסגרתי את הדלת.
שלחתי הודעה ללילי

חיכיתי כמה דק' ואז היו דפיקות בדלת.
פתחתי את הדלת ולילי הייתה שם.
צחקתי ''בואי נצא מהמלון'' (כן אנחנו שתי סתומות שיוצאות מהמלון ב12 בלילה)
הלכנו למסעדה קוריאנית וישבנו הסתכלתי וראיתי מישהו שם אוכל והסתכל עלינו מדי פעם הוא לבש שחור ומסכה זה הלחיץ אותי. בדקתי בטלפון לא הייתה התראה זה מזל אבל עדיין. סיימנו לאכול ויצאנו.
הלכנו וצחקנו הסתובבתי וראיתי שהוא הולך אחרינו היינו רחוקות ממנו ''לילי זה לא נראה כאילו הוא עוקב אחרינו?'' היא הסתובבה וזה באמת היה נראה ''אולי זה הוא לא היינו צריכות לצאת" לילי אמרה.

התחלנו לרוץ והוא רץ אחרינו
רצנו לתוך איזה מקום ונשארנו שם חשבנו שאיבדנו אותו
''יופי איבדנו אותו''
הוא עמד מולנו

המשך בפרק הבא

נ.ב. אני מקווה שתאהבו את הסוף כשהוא יצא אנחנו מתקרבים אליו ולא תתאכזבו אני מאוד מקווה🙏

מחר אני אעלה את הפרק הבא