אהבה מרוסקת

פרק 1

קלייר

הטחתי את החרב שלי על זרועו. אני כבר לא יכולה להרגיש את הכאב, רק את התחושה השורפת של הדם המטפטף המרטיב את כל צד שמאל של גופי. אני נושמת בכבדות , מנסה להכניס אוויר לריאותיי תוך שאני מתחמקת מהמכה הבאה שלו. " את חלשה ופתטית . כבר לכדתי אותך כשגבך מוצמד לקיר. זה נגמר כאן ועכשיו . תוותרי נסיכה קטנה. " כאשר הוא צועד עוד צעד לעברי הוא מאבד את שיווי משקלו לשנייה, אבל שניה אחת היא כל מה שאני צריכה. בעטתי ברגלו ותפסתי את החרב שלו. הוא נפל לרצפה בגמלוניות. ניצלתי את ההזדמנות והטחתי את ראשו ברצפה. עמדתי והסתכלתי עליו כאשר נאנח בכאב תוך כדי שהחזיק את אפו . אפו היה מעוות בדרך לא טבעית.     זה בטח שבור. שוב. דקרתי אותו בחרבי מספיק כדי לגרום לו לדמם אך לא מספיק כדי לגרום לו נזק. " תזכיר לי מה אמרת? אני צריכה לוותר? בינתיים אתה הוא זה שמכורבל על הרצפה כמו תינוק " הסתכלתי לתוך עיניו וראיתי מבט מלא גאווה ושעשוע. " כל הכבוד נסיכה. אני מאמין שהאימון הזה היה יותר ממספיק להיום . אחרי הכל הייתי רוצה להגיע הביתה בחתיכה אחת " . לא יכולתי שלא לצחוק. הושטתי אליו את ידי והצעתי לו את עזרתי שבברור הייתה דרושה. שנינו דידינו אל עבר אגף המרפאה תוך כדי שתמכנו אחד בשניה. " מה אתה חושב שאלברט יגיד הפעם? " הוא נענע את ראשו תוך כדי חיוך וענה " אני חושש שאלברט לא הולך לאהוב את הסיטואציה הקטנה שלנו פה. נראה ששנינו עשינו דיי בלגן היום. אני חושב שנצטרך תפרים ". אני יכולה כבר לדמיין את המבט על פניו של אלברט כשיראה ששברתי את האף של אדווין. שוב. כאשר נכנסנו לאגף המרפאה ראינו את אבי מדבר עם אלברט , ונראה שנושא שיחתם לא ריצה את דעתו של אבי. כאשר עיניי ננעלו עם עיניו העייפות של אלברט נראה כי כבר הפסיק להקשיב לדברי אבי. ערבוב של עצבנות ודחיפות היה מרוח על פניו . " אם אין לכם כל רחמים אחד כלפי השנייה לפחות שיהיו לכם רחמים עליי. בבקשה תפסיקו עם הביקורים היומיים האלה ותפסיקו לפגוע אחד בשנייה בצורה כל כך חמורה . נסיכה, אני מבין שאת לוחמת ושאדווין הוא המאסטר שלך אבל את חייבת להפסיק לקחת את השיעורים האלה כל כך ברצינות. " הוא התחנן אלינו. כן , אני אולי הנסיכה של ממלכת עדניה אבל זה לא אומר שאני צריכה לשבת כל היום בגינה, לשתות תה ולחפש ענן בצורה של ארנב מטופש. אני יכולה ואפילו צריכה להילחם עבור הממלכה שלי והאנשים שלי. כאשר אני בשדה הקרב אני מרגישה יותר מועילה מתמיד. אני לא צריכה נסיך שיבוא ויציל אותי, אני מסוגלת לעשות זאת בעצמי. לא שאני אצטרך הצלה מלכתחילה. " זאת הדרך היחידה בה היא יכולה ללמוד אלברט. היא צריכה לדעת איך להמשיך להילחם תוך כדי שהיא מרגישה שכל גופה עולה בלהבות. היא צריכה ללמוד לעמוד על שתי רגליה כאשר יש מסביבה כאוס. היא צריכה לדעת מה לחשוב ואיך לפעול כאשר היא נלחמת על חייה. אני יכול להבטיח לך שבשדה הקרב אף אחד לא יהיה עדין איתה . התואר שלה ישמש נגדה. היא צריכה לדעת מה מצפה לה " . הבטתי באבי בזמן שאלברט ואדווין התווכחו שוב. בדרך כלל המצב הזה משעשע את אבי, אבל היום? היום הבחנתי בעיגולים השחורים מסביב לעיניו. הוא נראה עייף. כאילו משקל כל העולם מונח על כתפיו. כאשר עינינו ננעלות הוא מסמן לי בראשו לצאת איתו למקום יותר שקט. הוא פתח את דלת משרדו של אלברט. המשרד נראה כמו כל משרד רופא רגיל. עיטורי רפואה תלויים על הקירות, מיטת טיפולים עומדת בפינת החדר, ספרי רפואה מונחים על השולחן.. התקדמתי לכיוון החלון הגדול אשר השקיף על גינת הפרחים . האוויר בחוץ נראה חמים ונעים , אך בתוך החדר יש תחושה כאילו כל החמימות נשאבה ולא נשאר כלום חוץ מקור. אני יכולה להאשים בכך את מקרר התרופות הנמצא בחדר אך אני יודעת שרצינותו של אבי אחראית לכך. "כמו שאת יודעת, בעוד שלושה ימים בדיוק אנו מארחים נשף. כל המלכים והמלכות של הממלכות השכנות יגיעו. הנשף הזה חשוב לי. חשוב לנו. המגיפה שמסובבת בחוץ היא לא כמו שפעת פשוטה. נראה כי זה משהו עתיק שהתפרץ בפתאומיות. אנחנו עושים את מיטב המאמצים שלנו לטפל בחולים אבל נראה כי שום דבר אינו מספיק. יותר ויותר אנשים חולים ומתים." הוא הפסיק את דבריו לכמה רגעים ולקח נשימה עמוקה. אני יודעת שכמה ממכריו נדבקו במגיפה הזאת ואני רק יכולה לתאר כמה זה קשה בשבילו.  "אני מנסה והולך לנסות לכרות בריתות חדשות בנשף ולחזק את הבריתות אשר כבר קיימות." המשיך את דבריו. "אנו זקוקים לכל העזרה שנוכל לקבל כדי לצאת מהמצב הזה. הממלכות האחרות גם סובלות מאותה בעיה ולכן אני מאמין, או לפחות מקווה שאם נעבוד ביחד נוכל למצוא פתרון לבעיה. " צפיתי בו והקשבתי לכל מילה , למרות שהוא נשמע כאילו הוא מקריא לי נאום כתוב מתוך דף ולא כאילו הוא מדבר עם הבת שלו. פחדתי לעצור את שטף הדברים שלו כי הוא אף פעם לא משתף אותי בבעיות כאלו. כל פעם שהיה משבר ושאלתי עליו , כל פעם שרציתי לעזור,  הוא דחה אותי ואמר לי לא להטריד את עצמי בבעיות כאלה. הוא אמר שזמני יגיע ושכרגע אני צריכה ליהנות מהיותי צעירה . שמעתי על המחלה ואפילו נאסר עליי להגיע למקומות מסוימים בעיר אשר שם המחלה בשיאה. עצם העובדה שהוא משתף אותי בכל המידע הזה עכשיו מראה לי עד כמה המצב רציני. עד עכשיו הוא ניסה לשמור עליי כילדה הקטנה שלו , למרות שאני כבר בת עשרים, הוא אף פעם לא שיתף אותי בענייני הממלכה לא משנה עד כמה התחננתי והתעקשתי. הוא לקח עוד נשימה עמוקה לפני שהוא המשיך . " מה שאני צריך ממך יקירה הוא שתתנהגי בצורה הכי טובה שיכולה להיות . מטרתי העיקרית היא לחתום על ברית חדשה עם המלך אוריון וממלכתו נורטמיה. אני מודע למערכת היחסים הבעייתית שיש לך עם הנסיך אך אני מצפה ממך להניח את כל חילוקי הדעות שלכם בצד למשך לילה אחד לפחות. " נורטמיה היא ממלכה יפיפייה, קסומה כמעט. בחורף כל הממלכה מכוסה שלג לבן הנראה כמו שמיכה רכה וצחה המכסה את האדמה, ובאביב פרחים בשלל צבעים צובעים את הממלכה כולה . המלך אוריון הוא ההפך המוחלט מממלכתו. הוא אדם קשה בעל שיער שחור כעורב ועיניים אפלות. הוא גבוה ומאיים . כל דבר בו פשוט צועק אפלה. בנו , מתיאו , ירש ממנו את המראה האפל. שיערו המתולתל בצבע חום כהה, כמעט שחור, ועיניו הן שני אוקיינוסים חומים הממוסגרים על ידי ריסים שחורות וארוכות. שפתיו קצת מלאות ואדומות כדובדבן.  הכתפיים שלו רחבות והוא כל כך גבוה עד שאני צריכה להרים את ראשי רק כדי להסתכל לו בעיניים. או שאני פשוט ממש נמוכה. כנראה שילוב של שניהם . שיניו לבנות וחיוכו רחב. לפעמים אני יכולה להישבע שיש לו גומות חן קטנות . לא שאני יודעת.. אני לא מבזבזת את זמני בבהייה באידיוט הזה. יפה ככל שיהיה... אף פעם לא הסתדרנו. הוא מבוגר ממני בשלוש שנים , מה שהופך אותו לבן עשרים ושלוש. הוא תמיד היה כל כך יהיר. כל כך נרקיסיסטי, כל כך מתנשא. הוא אף פעם לא הפסיק ללעוג לי, לצחוק עליי, ולעצבן אותי. אני זוכרת שכאשר הייתי קטנה נהגתי להיות נחמדה אליו. נהגתי לקטוף פרחים טריים מהגינה שלי ולסחוב אותם איתי כל הדרך עד לממלכה שלו כאשר ביקרנו שם, רק כדי לגרום לו לחייך. נראה שהוא בקושי חייך. הוא קיבל את הפרחים שלי רק פעם אחת. אני הייתי בת ארבע והוא היה בן שבע. הוא חייך אליי, לקח את הפרחים מידי הקטנה ונתן לי נשיקה על הלחי. לאחר מכן הוא רץ לאימו להראות לה את הפרחים . אני לא זוכרת מה קרה אחר כך. כעבור שנה, כאשר ביקרנו אותו שוב הוא אפילו לא הביט בי או בפרחים ופשוט הלך. כך זה היה כל שנה מאז . כאשר הזמן חלף הוא הפך להיות יותר ויותר קר כלפיי וכך גם אני כלפיו. עכשיו אנחנו לא מסוגלים אפילו להביט אחד בשניה מבלי לריב. אני שונאת אותו. נשמתי עמוק כי רק עצם המחשבה עליו גורמת לדם שלי לרתוח. השנאה שלי כלפיו זה לא משהו ילדותי. זה לא בגלל תקרית הפרחים. זאת שנאה עמוקה , עזה וטהורה שנבנתה עם השנים ." אני אנסה אבא, אבל תראה את זה כאזהרה, אם הוא יעצבן אותי אני לא אהסס לבעוט לו בביצים ". אבי נענע את ראשו .   " את לא תעשי דבר כזה. לא משנה מה הוא יעשה או יגיד את תתנהגי למופת. אני צריך שתהיי המארחת המושלמת. לאביו יש מעבדות מתקדמות ומדענים מדהימים שיכולים לעזור לי למצוא תרופה למגיפה הזאת. את לא תריבי עם מתיאו ותתנהגי אליו באדיבות. האם הבהרתי את עצמי?"  הבטתי עמוק לתוך עיניו של אבי בהתרסה, מעוצבנת מכל הסיטואציה הזאת. הזכרתי לעצמי שזה, כל העניין הזה יותר גדול ממני , אז הנהנתי לחיוב. כשחזרתי לחדר שלי החלטתי להתקלח. מן הסתם הייתי צריכה לשטוף את הדם ממני. יש לי פצע מכוער בצד שמאל של בטני, אבל לא משהו שישאיר צלקת. התחלתי להסיר את בגדיי באיטיות בגלל הכאב העצום. בדרך כלל לנסיכות יש משרתות שמלבישות אותן וממלאות להן את האמבטיה , אבל מגיל מאוד קטן אהבתי להיות עצמאית. לא אהבתי להיות תלויה במישהו. כמובן בילדותי היו לי משרתות אבל כאשר הגעתי לגיל הנעורים נלחמתי על עצמאותי עד שהוריי הבינו שאין כל טעם להמשיך להתווכח איתי בנושא הזה. חדר האמבטיה שלי ענקי. הוא מעוצב בגווני לבנדר וירוק פסטל עם נגיעות של פסי זהב על הקירות. יש בו גם מקלחון וגם אמבט. בזמן שפתחתי את ברז האמבט וחיכיתי שיתמלאו המים נכנסתי למקלחון ושטפתי את הדם בזריזות. מילאתי את האמבט בשמנים מרגיעים וזרקתי קצת עלי וורדים לתוך המים . רציתי גם להשתמש במלחי אמבט אך לאור הפצע מובן שזה יעשה יותר נזק מתועלת. נכנסתי לתוך המים הרותחים ושקעתי עמוקות. גם בתוך המים וגם במחשבות. לאט לאט עצמתי את עיניי הכבדות. כאשר פתחתי אותן לא הייתי בחדר האמבט שלי יותר. הייתי באמצע היער. ידיים חזקות עטפו את מותניי וחיבקו אותי מאחור. נשימה חמימה דגדגה את עורפי וריחות של בושם , עץ, מנטה וסיגריות אפפו אותי. הרגשתי בטוחה ומוגנת. ידעתי שאני יכולה להוריד את כל החומות והמגננות שלי. אני מרגישה שמחה אבל באותו הזמן הלב שלי מרגיש כאילו הוא נמחץ מגעגוע.  אני עוצמת את עיניי , נושמת את אוויר הלילה ונשענת לאחור על החזה הרחב והנוקשה . הזרועות מתהדקות עוד יותר סביב גופי במחווה מגוננת. למשך כמה שניות נראה כאילו העולם נעצר ורק שלווה אופפת אותי. הזרועות המחזיקות אותי מרגישות כמו בית .רחש עלים וענפים מתפצחים מפר את הדממה. עיניי נפקחות וראשי נורה למעלה. גניחה מחליאה נשמעת מבין העצים. ריח של עובש וריקבון מזדחל לו לאוויר. בבת אחת הזרועות ששימשו לי לנחמה עוזבות אותי ובמקום החום שלהן קור תוקף אותי ואת עצמותיי. הוא נעמד מולי. כולו גבוה ושרירי, מכוסה בברדס שחור אשר מסתיר את פניו ממני. הרגשתי צורך לגעת בפניו, נואשת לראות ולהרגיש. לפני שאני מספיקה להושיט את ידי הבזק שובר את האוויר. שניה לאחר מכן הוא נופל אל האדמה. השלג שהיה פעם טהור עכשיו כולו מוכתם בדם . צרחה שוברת לב מצלצלת באזני... פתחתי את עיניי בבהלה. המים כבר קרים. אני יוצאת מהאמבט, מתנגבת והולכת לעבר הארון שלי . מבט מחוץ לחלון אומר לי שנרדמתי להרבה זמן. כבר שעת בין ערביים והשמש לאט לאט מתחילה לשקוע. רגע.. שיט, אני אמורה לפגוש את נת'ניאל ! אני מתלבשת במהירות ויורדת במדרגות לגינה. הגינה יפיפייה, במיוחד בשעות האלה. יש מזרקה גדולה באמצע הרחבה המלאה בפרחים. מוקפת בגדר קטנה ולבנה נמצאת גינת הוורדים הקטנה שלי. אני מטפחת אותה מידי יום. אני מתקרבת אליה ובודקת מה שלום הוורדים השחורים שהחלו ללבלב לאחרונה. ידיים מכסות את עיניי וקול עמוק לוחש באוזני       " נחשי מי? " . אני מסתובבת והודפת את נת'ניאל מעליי. " איכס נייט דיי להיות כזה קרינג'י . " אני צוחקת . " תגידי מה שאת רוצה קלייר אבל את מתה על כל מה שאני עושה . אני רואה את האהבה בעיניים שלך " עיניו הירוקות ניצתו בשעשוע. " יותר נכון את הגועל בעיניים שלי. אני בעד כל הקטע הזה של אהבה עצמית והכל אבל אצלך זה כבר גובל בנרקיסיסטיות קשה " פניי התעוותו בגועל מדומה. עיניו של נת'ניאל התכווצו והפכו לחריצים דקים תוך כדי שהוא צעד לעברי ונכנס למרחב האישי שלי. צעדתי לאחור עד שגבי פגע בגזע עץ. הוא המשיך להתקרב לעברי. נייט כלא אותי בעזרת ידו השמאלית המונחת על גזע העץ ליד ראשי בעוד שידו הימנית מלטפת את הלחי שלי. הוא קירב את פניו לשלי והאוויר נכלא בריאותיי . שפתיו הוורודות ריחפו ליד אוזני ושערו הבלונדיני מילא את שדה ראייתי. " אני אולי נרקיסיסטי " לחש בקולו העמוק , " אך אל תשקרי לעצמך נסיכה, את ואני יודעים שאת לא יכולה להעביר יום אחד בלעדיי ". הוא הרים את ראשו והסתכל עמוק לתוך עיניי , כאילו הוא מחפש בהן משהו. לאחר שניה הוא צעד אחורה וצחק כאילו דבר לא קרה. לקח לי רגע לאסוף את עצמי ורק אז הבנתי שבעצם החזקתי את הנשימה שלי במשך כל הזמן הזה. " כן כן נת'ניאל , אם לשקר לעצמך זה מה שעוזר לך לישון בלילה מי אני שאנפץ את הבועה שלך ? " ניסיתי לדבר בטון הכי רגוע שלי , מנסה לשחק בנונשלנטיות כדי לא לתת לו את הסיפוק שיש בלראות עד כמה הרגע הקטן הזה השפיע עליי. אף פעם לא הייתי בשום סיטואציה רומנטית עם שום בחור. אפילו לא חיבקתי אף אחד חוץ מנייט. הוא החבר הכי טוב שלי אבל אני לא לשקר, הוא ממש מושך. עיניו הירוקות הן כמו אוקיינוס  אזמרגד , שיערו בעל תלתלים מוזהבים, חיוכו חמים ועוצר נשימה, גופו מפותח , גבוה ושרירי, וקולו עמוק ויפה. הוא יודע לנגן בגיטרה ולשיר , חוש ההומור שלו יכול לגרום לכל אחד להשתין בתחתונים מרוב צחוק והקסם האישי שלו יכול לשבות כל אחד ואחת. אבא שלו הוא לורד חשוב ואחד מחבריו הטובים של אבי. גדלנו ביחד מהרגע שנולדנו. יש בינינו הפרש של שלושה חודשים בלבד. שדרך אגב נייט לא מפסיק להזכיר לי את העובדה הזאת ומתייחס אליי כאילו אני קטנה ממנו בעשור . לא משנה מה תמיד היינו שם אחד למען השנייה . נייט כחכח בגרונו והוציא אותי ממחשבותיי. הוא כרע ברך והושיט לי וורד. " קלייר מארי קינגסלי, האם תהפכי אותי ללורד המאושר בעולם ותהיי הדייט שלי לנשף ? " עיניו הירוקות נצצו בציפייה , חיוך ממיס לבבות היה מרוח על פניו וגבותיו היו מכווצות בתחינה. הוא הרים את הוורד קצת יותר גבוה לכיווני ושערו- רגע מה? " נת'ניאל סמואל בנט! " מבטו של נייט התחלף למבט מפוחד שבנסיבות אחרות היה גורם לי לצחוק. "תגיד לי שלא קטפת הרגע וורד מהגינה שלי ! " הוא ניסה לעטות חזות אמיצה כשהחליף את מבטו המפוחד במבטו המשועשע " לא קטפתי וורד מהגינה שלך " אני מתעצבנת אפילו יותר . " איזה שקרן! אני לא מאמינה עלייך " הוא העביר את ידו בתלתליו הזהובים " היי אני פשוט אמרתי מה שביקשת ממני להגיד . את רוצה את האמת או שאת רוצה שאני אשקר ? את צריכה להיות יותר החלטית קליירי בייבי . " הוא התרומם על רגליו והתקדם לעברי. עיניו השחירו. הוא הסיט את שערי לאחורי אוזני ובעזרתו הניח שם את הוורד . " חוץ מזה .. " אמר בקולו העמוק " עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי. האם תהיי הדייט שלי לנשף? "