אהבה של שונאים

היום הראשון בתיכון החדש

*זה היה היום הראשון ללימודים בתיכון החדש ואמילי הייתה ממש עצבנית , היא תמיד שנאה את הבית ספר אבל במיוחד עכשיו שהיא תצטרף ללכת לתיכון פרטי יוקרתי כאילו היא לא יכלה פשוט ללמוד בתיכון רגיל כמו כל שאר החברים שלה!? היא תמיד שנאה את העשירים האלה שלמדו בתיכונים פרטיים חוץ משתי חברות ממש טובות שלה , יוליה ולילך , יוליה תמיד הייתה ילדה נחמדה ושמחה שתמיד אהבה את כולם ולעומת זאת ללילך תמיד הייתה הילדה ששונאת את כל העולם עם עבר מסובך שקטה ששונאת שנוגעים בה או מתקרבים אלייה , אמילי הייתה די שמחה ללמוד באותו תיכון עם שתי החברות הכי טובות שלה אבל עדיין רצתה ללמוד בתיכון רגיל כמו כל השאר , היא תמיד הרגישה נחותה כשהיא הייתה עם יוליה ולילך היא הרגישה כמו ילדה קטנה וענייה לעומתן שלהן תמיד היה כל מה שרצו*

*דפיקה בדלת*

"קדימה אמילי כמה זמן לוקח לך להתקלח !? תפסיקי לחשוב על כל דבר קטן שקיים קורה בעולם הזה כמו תמיד ותצאי כבר אני צריך להתארגן לבית ספר"

*אמילי שמה לב שהיא שקעה יותר מדי במחשבות שלה יצאה המקלחת התייבשה ויצאה מהחדר מקלחת*

"תרגיע מי ישמע כאילו הייתי שם 5 שעות" אמילי אמרה והלכה לחדר שלה ותרקה את הדלת "תמיד מגזים האח הזה" המשיכה אמילי והתחילה להתלבש לבית ספר שלה

*אחרי 15 דקות אמילי סיימה להתארגן לבית ספר וירדה למטה לאכול ארוחת בוקר* "היי אמא מה יש בארוחת בוקר!? אני מתה מרעב" אמילי אמרה תוך כדי שהיא יורדת במדרגות במטרה להגיע למטבח ולאכול משהו לפני היום הראשון לבית ספר

"כן יש לך פנקייקים , תאכלי ולכי לבית ספר" אמא של אמילי אמרה ושנה לה על הצלחת פנקייק ומזגה לה שוקו חם "וכן את הולכת לבית ספר פספסת את האוטובוס"

"ואת מספרת לי את זה רק עכשיו !?" אמילי צעקה לקחה את הפנקייק והכניסה אותו לפה בסיס אחד ושתתה את השוקו הכי מהר שיש "או מיי גאד לא הייתי צריכה לעשות את זה-" אמילי עצרה לרגע ואז המשיכה לדבר "טוב יאללה ביי אמא אני חייבת לרוץ ביי ביי" אמילי הלכה לאמא שלה נישקה אותו על הלחי ויצאה מהבית רוצה להגיע לבית ספר מוקדם ככל שהיא יכולה כאילו היא לא הולכת לאחר בלפחות 15 דקות

*אחרי 20 דקות היא הגיעה לבית ספר , היא איחרה ב-23 דקות , מושלם....*

*יוליה רצה במסדרון לעבר אמילי* "אמילי! יום ראשון ואת כבר מאחרת !? המורה ביקשה ממני ללכת לחפש אותך חשבתי הלכת לאיבוד אבל בסוף את מאחרת!? רציני!? אמרת שאת תקדימי!" יוליה צעקה אבל היא נשמע דווקא מודאגת...

"את לא צריכה לדאוג לי" אמילי אמרה ליוליה "אני ילדה גדולה אני יכולה להסתדר בעצמי"

*לאחר 2 דקות הגיעו לכיתה ונכנסו* "יוליה שבי במקום את עוד בסדר" המורה אמרה והסתכלה על יוליה בזמן שהיא הלכה למקומה והתיישבה.

"יום ראשון שלך כאן ואת כבר מאחרת..." המורה אמרה נשמעת מאוכזבת מאמילי "ואל! תעני לי , שבי במקומך ליד אריאל" המורה הצביעה על הילד בסוף הכיתה ואמילי הלכה לשבת לידו.

"וואו חתיכת איחור דפקת קטנטנה" אראיל לחש לאמילי "מה השם שלך?"

"תדחוף את האף הגדול שלך לדברים שקשורים אלייך "

"עצבנית היום אני רואה~" ניסה לפלרטט איתה

"לך תמצא מישהי אחרת לפלרטט איתה אני לא בעניין עכשיו תוכל להיות בשקט כדי שאני יוכל לשמוע מה שהמורה אומרת!?" היא נשמעה ממש עצבנית

"בסדר יפיפיה לא צריך להיות עצבנית"

"מה שתגיד" היא דרכה לו על הרגל שלו עם שלה בעצבים

"זה בכלל לא כאב~ תצטרכי לנסות יותר חזק פעם הבאה" הוא חייך

*אמילי הסמיקה* סוטה אחד~ אמרה גורמת לאריאל לצחוק

"תהיו בשקט שם!" המורה צעקה עליהם וכל הכיתה הסתובבה לראות אותם , אמילי הסמיקה אבל אריאל לא נראה כאילו זה הפריע לו אבל אמילי עדיין הסתירה את הפנים שלה במבוכה ואחרי כמה שניות כל הכיתה חברה ללמוד והמורה חברה ללוח ללמד

"אל תסתירי את הפנים שלך~ את יפיפיה את לא צריכה להסתיר את היופי שלך מהעולם הזה~"

"תהיה בשקט! אני שונאת אותך"

"שנינו יודעים שזה לא נכון~"

"אמילי פשוט התעלמה ממנו לכל שארית השיעור עד להפסקה*

"חמה אתה כל הזמן מדבר איתי !? תפסיק כבר תן לי ללמוד אני כאן כדי להוציא ציונים טובים אז תפסיק לעצבן כל כך" אמילי צעקה עליו

"מצטער לא התכוונתי לעצבן אותך יפיפיה~"

"תפסיק לקרוא לי יפיפיה!!" אמילי אמרה ופשוט הלכה משם הוא ממש עצבן אותה , מה הבעיות שלו !?

*ככה עבר כל היום עם אריאל מציק לאמילי ואמילי מנסה להתעלם ממנו עד שהבית ספר נגמר ואמילי הלכה הביתה אבל היא עדיין לא הפסיקה לחשוב עליו , למה הוא קרה לה יפיפיה ולמה הוא הציק לה כל הזמן הוא לא יכל פשוט ללמוד כמו כל ילד אחר כמעט שרוצה להצליח בחיים !? עם המחשבות האלה אמילי הלכה לישון ונרדמה*