התחלנו!
~~~
אני נוסע, מוזיקה מתנגנת מהרדיו וניקו מחזיק את ידי, שנינו שרים.
ניקו נראה מאושר.
אני מזהה את היום הזה, זה יום התאונה.
היום בו הכל השתנה.
ולא לטובה.
אני מרגיש את האופנוע מתנגש במכונית יודע שאי אפשר למנוע את מה שיקרה בהמשך.
אני לא מצליח לזוז, מרגיש את הכאב בכל עצם בגופי.
עיניי עדיין פקוחות ואני רואה את הבחור שעשה את זה.
איכשהו, אין עליו פצעים שנראים לעין.
שיערו בצבע שטני כהה, עיניו ירוקות עכורות וקרות, ואני יודע מעכשיו הן ירדפו אותי בסיוטים, ותווי פניו חדים עד כדי כך שאני שם לב אליהם גם מתוך הטשטוש.
אני שומע את קולו הצווחני אומר משהו ומשתתק.
ואז, רגע לפני שאני מתעלף אני שומע רק את צחוקו הקר של הבחור, ומקווה שזה לא הדבר האחרון שאני שומע בחיי.
~~~
שאלוםםם
וברוכים הבאים לספר שלוששש
אז בסוף זה לא מהנמ של ניקו...
טוב, ספר הבא גם ככה עליו
היושש נתראה פרק הבאאא
*התחיל: 27.1.24*
YOU ARE READING
The last memory ~ solangelo (HEB)
Fanfiction*גמור* *ספר שלישי* בחור מוכר, ירוק עיניים שטני וחיוור, עם תווי פנים חדים, אבל איכשהוא, תמיד מטושטש אופנוע, צעקה ולבסוף הכל שחור. החלום הזה רודף את וויל. ~~~ וויל וניקו נשואים, אחרי המון טלאות ומבחנים לזוגיות שלהם, שאת כולם עברו בהצלחה. הם המשיכו בחי...
